מאסטר שפית ביקורת סרט

אחד הז'אנרים החמים בקולנוע הוא זה של סרטי האוכל. כרגע מככבים על המסכים בישראל הסרט המוצלח "אומאמי" על שף צרפתי שנוסע ליפן והסרט המאכזב "מאהב צרפתי" על שף צרפתי שנוסע בעקבות האהבה לדרום קוריאה. עשיית יותר ויותר סרטי אוכל באה לספק את הצורך הלא נגמר של קהל הצופים במה שכבר מכונה מזמן "פורנו אוכל", כשהכוונה לאותם רגעים שבהם מצולם האוכל בעת עשייתו. דבר שכיום ניתן למצוא בכל תוכנית ריאליטי-אוכל שמכבדת את עצמה.לגל הבלתי נגמר של סרטי אוכל המצטרף עוד סרט צרפתי: "מאסטר שפית", שבאנגלית שמו הוא בכלל "בריגדת המטבח". זהו סרטו החדש של היוצר הצרפתי ז'וליאן פטי המתמחה בקולנוע שיש בו נגיעות חברתיות ("מועדון הנשים השקופות"). העלילה בסרט די צפויה, עד כמעט לשליש האחרון שבו: שפית צרפתיה (אודרי למי, שגם כיכבה בסרטו האחרון של הבמאי) היא סו-שפית מוכשרת שרוצה לבשל בדרכה, אך השפית במסעדת היוקרה שבה היא עובדת מתנכלת לה. בסופו של דבר עוזבת הסו-שפית המתוסכלת בטריקת דלק וצריכה להתחיל מחדש.היא מוצאת עבודה במוסד לנערים בעייתיים שרובם בני מהגרים ומנהל המוסד (פטריק קלוזה הנהדר שלנצח ייזכר כאציל המשותק מ"מחוברים לחיים") מסביר לה כי מבחינתו כל מה שתכין במטבח לנערים הסוריים יהיה מצוין ו"כאן זו לא מסעדת יוקרה, רחוק מאוד מזה". מכאן מדובר בעוד עלילה של "המאמן שסרח וצריך להתחיל להוביל קבוצה של לא יוצלחים", עלילה שחזרה על עצמה בעשרות סרטים. זה צפוי ודי מייגע, אך למזלו של הצופה הבמאי מחזיק בשרוולו את הקלף החברתי. פטי, שתמיד משכיל להתריע על מצבה החברתי המידרדר של צרפת, הופך לאט לאט את סרטו מסרט אוכל סתמי למניפסט חברתי שבו יהפכו כל אותם עבריינים בפוטנציה לסו-שפים מוכשרים.למרות שסטטיסטית, מרבית הטופ שפים בעולם הינם גברים, נעשים יותר ויותר סרטים העוסקים בנשים כבשלניות על. סרט האוכל הנחשב כטוב ביותר הוא "החגיגה של באבט" עוסק באישה שכזו וגם סרטים כ"ג'ולי וג'וליה", "הטבחית של הנשיא" ו"סושי לטיני" עוסקים בנשים שהצליחו לשבור את תקרת הזכוכית הגברית במטבח. "מאסטר שפית" מצטרף בצניעות לרשימה זו. סופו של הסרט המשלב תכנית ריאליטי נדמה היה לי מאולץ משהו, אך הוא רק טוען את הסרט בעוד ערך מוסף חברתי ומשאיר לצופה משהו לחשוב עליו מעבר למאכלים נאים למראה.