הסרטהנורבגי ארמנד" של הלפדן אולמן טונדל, נכדם של הבמאי המהולל אינגמר ברגמן ושל השחקנית ליב אולמן, מהווה עוד נדבך לסרטים המראים את בית הספר כשדה קרב של ממש (כמו "מגרש משחקים" של לאורה ונדל) ועלילתו המטרידה מוסיפה לתחושת האי-נוחות של הורה שמרגיש כי אין לו על מי לסמוך במערכת החינוך של ימינו.רנטה ריינסב ("האדם הגרוע בעולם"), מבכירות שחקניות הקולנוע בעולם כיום, מגלמת את אליזבת, שחקנית נוירוטית שמוזעקת לבית הספר של בנה בן השש. היא שומעת מפי המחנכת כי ככל הנראה בנה ארמנד תקף מינית את חברו הטוב ג'ון. גם הוריו של ג'ון מגיעים לבית הספר ולמול עיני הצופה מתפתח קרב מוחות של ממש בין המנהל העצבני והמזיע, המחנכת הלא מנוסה, היועצת ההיסטרית והורי הילדים.
פרסומת
אנשי הסגל מנסים להכיל את המקרה ומקווים דרך המפגש עם ההורים לנטרל ולהיפטר מכל התקרית שמהווה מטרד של ממש עבורם, כאשר נדמה שטובת הילדים הרבה פחות מעניינת אותם. הבמאי מציג את האינטראקציה בין ההורים לבין הסגל ובינם לבין עצמם כסדרה של מפגשים הנעים בין קומיות לבין תחושה של אי-נוחות.האם התקיפה המדוברת אכן אירעה? מי באמת אשם במצב? אלו שאלות שהבמאי הרבה פחות מעוניין לעסוק בהם. המצלמה נעה במסדרונות הנטושים (שנת הלימודים כבר הסתיימה) והאפלים בחלקם והעלילה צוללת לתוך כאוס על גבול הסוריאליסטי שכולל מנקה מסתורי, מורים לוחשים והורים מיואשים שלא יודעים את נפשם בניסיונם להבין האם הם הורים נורמטיביים.
ריינסב היא שחקנית נפלאה. היא משתמשת בגופה ובעיניה כדי לבטא את תחושת המצוקה שהיא נמצאת בה. גם שאר הקאסט עושה עבודה מצוינת -במיוחד המחנכת הצעירה שלא מבינה איך התגלגלה לסיטואציה והיועצת ההיסטרית שדם נוזל מאפה באופן תמידי.טונדל מציג אלגוריות ושב לריאליזם וחוזר חלילה וזה לא תמיד עובד. הסצנה שבה כמעט ונטרפת הגיבורה בבית הספר על ידי הורים/מורים יכולה להיחשב כשיאו של הסרט או כקשקוש מיותר. האם הגשם השוטף שמגיע בשיאו של הקיץ אמור לנקות את הגיבורים ובמיוחד את אמו של ארמנד?"ארמנד" זכה בפרס סרט הביכורים לפני שנה בפסטיבל קאן. האם מדובר במקרה קלאסי של נפוטיזם קולנועי? אני סבור שלא ובעיניי הסרט הוא ניסיון מוצלח, גם אם לא מושלם, להציג את בית הספר כמקום מלא יצרים ועל גבול הבלתי אפשרי. כמו שאומר המורה בסרט "בין הקירות": "הייתי רוצה שתהיה אצלי בכיתה דמוקרטיה, אבל בסוף מדובר בדיקטטורה - אחרת איך אצליח ללמד?". בסוף זהו בעיקרו טור דה-פורס של שחקנית נפלאה ומציג במאי מוכשר בתחילת דרכו הקולנועית. לטונדל יש הרבה פוטנציאל ואני בטוח שהוא יילך ויהיה ממוקד יותר בסרטיו הבאים.
