לפני שהכל ייגמר ביקורת סרט

בשנת 1945, לקראת סיום מלחמת העולם השנייה, הוורמאכט פיזר 200 אלף פליטים גרמנים ברחבי דנמרק שנותרו תקועים בה תחת הכיבוש הנאצי. בתי ספר ותיכונים חויבו לקלוט את הפליטים ואחד מהם, תיכון ריסלינגה, הצטווה לקלוט כחמש מאות מהם שמונה שבועות לפני סיום שנת הלימודים. מפאת חוסר המקום ובשל הרצון של מנהל התיכון, יאקוב, להמשיך לקיים את הלימודים כסדרם, הוא מקצה לפליטים את אולם הספורט. הם אמורים לקבל מזון ואמצעי מחייה מידי הגרמנים, אך בפועל עם סיום המלחמה הם נותרים ללא סיוע. הרעב, הצפיפות, הקור ומחלת הדיפתריה המשתוללת גורמת לתמותה בקרבם, בעיקר בקרב הילדים. כעת יאקוב, ומשפחתו בדילמה מוסרית - האם לסייע לפליטים ובכך להסתכן להיחשב כמשתף פעולה עם הגרמנים שמשמעותו יכול להגיע למוות וגירוש או להתעלם ולתת להם למות. הבחירה כאמור קשה, שכן יש לזכור כי הדנים היו תחת משטר נאצי אכזרי ובין הפליטים נאצים מוצהרים. ההחלטה שיאקוב ובני משפחתו ייקחו תשנה את חייהם לעד.את מאורעות הסרט רואים הצופים דרך עיניו של בנו של יאקוב, סרן (לאסה פטר לארסן). סרן הצעיר והנאה אוהב את משפחתו ומעריץ את בירק, נגן הפסנתר. הוא חי חיים שלווים על מי מנוחות - הולך לכנסייה עם הוריו, חש גאווה כשהוא מעלה את דגל דנמרק על התורן ואוהב לשחק עם חבריו לכיתה. חייו מתהפכים עם הגעת הפליטים שגורמים לו לחוש חצוי. מצד אחד הוא מרגיש חמלה כלפי האנשים הרעבים והילדים בגילו שחולים וגוססים מול עיניו. מצד שני סרן מבין שאסור לו לעזור להם, שזה מעשה שנחשב בגידה. נאמנותו למולדתו ולבירק עומדת מול עיניו. בירק מחפש נקמה על רצח אביו ועל חמש השנים שמדינתו הייתה תחת משטר נאצי וסרן רוצה לעזור לו ולהוכיח את נאמנותו.נוצרו אינספור סרטי קולנוע, סדרות טלוויזיה וסרטים תיעודיים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה לאורך השנים בקולנוע. מפנטזיית המלחמה של טרנטינו "ממזרים חסרי כבוד", דרך "בחירתה של סופי", סטיבן שפילברג ב"רשימת שינדלר", סרט המלחמה של כריסטופר נולן "דנקרק" ולאחרונה גם סרטו המצמרר של ג'ונתן גלייזר "אזור העניין" שמביא את סיפור משפחת מפקד אושוויץ שגרה בסמוך למחנה ההשמדה. אך נושא הפליטים הגרמנים כמעט ולא קיבל אזכור קולנועי עד כה. הבמאי הדני אנדרס וולטר מטפל בנושא זה בסרט בצורה רגישה ואינטליגנטית. התסריט שכתב וולטר יחד עם מרים נורגרד מצליח לזעזע ולהביא את המורכבות של הסוגיה: הכעס והאשמה על התנהגות הנאצים ומאידך את הצד האנושי המלא חמלה ורגישות. זה לא סרט קל לצפייה, שמציף את הצופים בו רגשית ומחשבתית. הוא מכיל סצנות אלימות כבר בחמש הדקות הראשונות של הסרט ובהמשך סצנות נוספות קשות לצפייה כמו התאבדות ורצח.הסרט נשען בעיקר על צוות השחקנים שעושה עבודה מצוינת. קתרין גריס רוזנטל ("הגשר") שמגלמת את האם האמפתית ומלאת החמלה, פילו אסבאק הנאה ("בן חור") שמגלם את אבי המשפחה יאקוב האמיץ והפעלתן ובראשם לאסה פטר לארסן המתוק שמגלם ברגישות את הילד סרן ומוכיח שהוא הברקה ליהוקית. אני מחכה לצפות בסרטים הבאים עם הילד הכישרוני הזה.יש לציין גם את המוזיקה של יוהן סודר קוויסט שמכניסה את הצופים לרוח התקופה הקשה הזו. למרות שהסרט מדבר על תקופה שקרתה לפני שמונים שנה, אי אפשר שלא לחשוב לאחר הסרט על החטופים שנמקים במנהרות חמאס רק בגלל מוצאם ועל לא עוול בכפם. כך שלמרות שהזמן חלף, אנו רואים כיצד השנאה לא רק שנותרה, אלא אף הפכה עמוקה ואכזרית יותר.