יכולתם של בני אדם להתבונן אחד בשני, ומבלי לומר מילה, לזהות חברים פוטנציאליים, הוא אחד הדברים הנפלאים באנושות. התופעה הזאת באה לידי ביטוי במערכה הראשונה של "הזדמנות שנייה" (Ghostlight), כאשר גיבור הסרט דן (קית' קופרר, "הדוב"), פועל בניין שהורחק מעבודתו, נתקל בריטה (דולי דה ליאון, "משולש העצבות"), פעילה בלהקת תיאטרון מקומית שמציעה לו לחבור אליהם. מה שריטה אינה רואה הן תחושות האבל שנמצאות מתחת לפני השטח אצל דן, שיוצרות סערה רגשית כאשר הוא נכנס לתפקידו של רומיאו."הזדמנות שנייה" עשה את בכורתו בשנה החולפת בפסטיבל סאנדנס היוקרתי, ואף הוקרן בפסטיבל חיפה לאחר מכן. כעת הוא מגיע למסכים באיחור אופנתי, אך איכותו ונגישותו לקהל רחב ללא ספק מצדיקות את הקרנתו בבתי הקולנוע. צופים יגלו בסרט מסע מרגש ביותר אותו עוברת דמותו של דן, ביצועי משחק נפלאים ואפילו כמה רגעים קומיים שיוציאו מהצופים צחוק מובהק.
פרסומת
באחת הסצנות הראשונות ב"הזדמנות שנייה" דן מוצג עם אשתו שרון (טארה מאלן) בשימוע בתיכון שבו לומדת בתם דייזי (קתרין מאלן קופרר). דייזי הואשמה בתקיפת מורה והנהלת בית הספר מציבה אולטימטום של טיפול פסיכולוגי או הרחקה לצמיתות מהלימודים. אך הסרט במהרה מציג שלא רק דייזי מתמודדת עם מטען רגשי כבד, אלא שגם אביה דן נמצא במצב נפשי מורכב לכל הפחות. הרחקתו מעבודתו נובעת מהתפרצות זעם כלפי רכב חולף, כאשר דן מדכא את רגשותיו כדרך חיים. התיאטרון מאפשר לו הזדמנות שנייה ואמיתית בחיים - הן למצוא בו תועלת והן לרפא את יחסיו עם דייזי.חלק ניכר מההצלחה של "הזדמנות שנייה" לרגש את צופיו נמצא לא רק בתסריטו, אלא גם בביצועי המשחק האותנטיים. בראש ובראשונה ראוי להזכיר כי הדמויות של דן, שרון ודייזי (השחקן קית' קופרר, טארה ובתו קתרין), שלושתם משפחה אמיתית מחוץ לסרט. לתוך החיבורים האלה גם מצטרפים הבמאים השותפים קלי או'סאליבן ואלכס תומפסון, אשר גם הם משפחה ונמצאים בזוגיות שנים רבות. חיבורים משפחתיים אלו ללא ספק עוזרים ביצירת אווירה כמעט אמיתית בכל המתרחש במסך, על אף המשחק הכרוך ביצירה קולנועית, במיוחד בכזו שמתעסקת בתיאטרון וב"משחק כפול" (דמות שמשחקת דמות אחרת).
על אף שהאלמנטים העלילתיים ואפיוני הדמויות ב"הזדמנות שנייה" בולטים בעת הצפייה, העשייה הקולנועית מאחורי הסרט אינה לוקה בחסר. התמונה והקומפוזיציות אמנם נראות "רגילות", אך זהו מכוון, משום שזהו סרט מציאותי. הוא מתרחש בפרבר אמריקאי, דמויותיו מתלבשות כמו אנשים אמיתיים והפסקול לא דורש לחנים גרנדיוזיים. מה שכן מופיע במסך הוא ללא ספק מושקע ונמצאת מאחוריו מחשבה וקפדנות. למשל, חלק מן הסצנות מתרחשות בבית משפחתו של דן, שאמנם נראה כמו בית רגיל, אך זהו יופיו. זה נראה כמו מקום המגורים של משפחה אמיתית. כך גם מועדון התיאטרון הקהילתי המוזנח מבריק בפשטותו.כך גם הם שחקני המשנה בסרט. דולי דה ליאון מבריקה בתפקידה, וממחישה היטב את הרצונות של דמותה ומביאה למסך כימיה מבריקה עם הדמויות של דן ודייזי. שאר דמויות המשנה הן בעיקר חברי להקת התיאטרון, ורובן מבוצעות על ידי שחקני תיאטרון אמיתיים. החיבור האמיתי של שחקני דמויות המשנה לתחום העניין של הדמויות מרחיב את האותנטיות בסרט, וגורם להן להיראות מהרגע הראשון כמו להקת תיאטרון קהילתית ריאליסטית.ליקויו היחיד של הסרט, שהוא מזערי לעומת הצלחותיו, הוא כי למרות אורכו שמתקרב לשעתיים – "הזדמנות שנייה" לא מאפיין את דמויותיו באופן שמצדיק את המקומות אליהם הן מגיעות עד סוף הסרט. סצנת הסיום היא אמנם מרגשת, אך מחשבה ביקורתית עליה מעלה את השאלה האם היא מוצדקת בהינתן שהיא קופצת בין שלבים קריטיים בהתפתחות אישית של הדמויות, ובמיוחד אצל דן. הסרט יכול היה להיות משמעותית יותר אמין במידה והוא היה מציג שמסעו של דן לשיפור עצמי רחוק מלהיות מושלם. אך למרות הבעיה הזו, "הזדמנות שנייה" מומלץ בחום לא רק לאוהבי ואוהבות התיאטרון, אלא לקהל אוהבי הסרטים בכלל. מעטים סרטי הדרמה שסוחפים את צופיהם לתוך עולם עם דמויות כה מרתקות וסימפטיות.
מעורר אמפתיה. סיפור על חייו האפורים והעצובים של דן, אדם פשוט ואותנטי, עובד צווארון כחול מבוגר. האיש שחווה טרגדיה לפני זמן לא רב,חי עם אישתו וביתו הנערה המרדנית.ההליך המשפטי אותו המשפחה מנהלת, גם לא מקל,בעיקר לא על התקציב. הקטע היפה הוא,שלפעמים שינוי קטן בחיים עושה הבדל גדול,אם מוכנים לצאת מאזור הנוחות. זה מה שקורה לדן ממש במקרה. הצטרפותו לסדנת שחקנים בני גילו פחות או יותר, שמתכוננים להעלאת המחזה "רומיאו ויוליה", מחזירה לו תחושות שלא חווה הרבה זמן וגם עוזרת לרפא את הנפש. סך הכל סרט יפה ונוגע,למרות שאיטי רוב הזמן. אהבתי את ההופעה של השחקן הראשי.ציון 7.5.
קרא.י עודדרמה • מציג מעל ל 10 חודשיםנצפה בטלוויזיה