רוברט אלטמן הוא במאי שבוחן עולמות: אם זו יחידה קרבית, אולפן הוליוודי, תעשיית המוסיקה, משפחה המתכוננת לחתונה, עולם האופנה או מפגש חברתי של העשירון העליון - הוא בוחן את הזירה בקפידה ובהתאם למרקם החברתי מעביר ביקורת אם צריך. אלטמן יכול להיות עוקצני וכואב אם יש לו ביקורת ויכול להיות רך ואוהב אם אין לו. במקרה הזה צצים מיצירתו רגשות אנושיים ששום סרט סרקסטי ואכזרי פרי מוחו הקודח לא יכיל אף פעם."רקדנים" מכיל שלל רגעים קטנים ומענגים מסוג זה ואלטמן מביים אותם באלגנטיות סוחפת. הוא מתבונן על עולם הבלט, סוקר אותו כהרגלו משלל נקודות מבט. הוא מזדהה עם אהבתם של רקדני הבלט לאמנות התובענית, הרי הם בדיוק כמוהו עושים את הבלתי אפשרי ויוצרים אומנות יפה, פגיעה ומלאת מבע. אלטמן מצידו מביא את גישתו הריאליסטית הבוחנת את חיי היומיום שלהם משלל נקודות מבט: המנהל האקסצנטרי, צעירים שבקושי מקבלים גמול כספי על פועלם, סיפורי אהבה קטנים, הבלרינות המבוגרות לצד הבלרינות הצעירות, צעירים מיואשים, פציעות קטלניות, כפות רגליים מדממות, אימונים ארוכים ומתישים ורגע השיא - הופעה על במה מול קהל.
פרסומת
נב קמפבל שיזמה, הפיקה והשתתפה בכתיבת התסריט, מככבת בתפקיד הראשי. השחקנית הקנדית שהתפרסמה בעקבות סדרת הטלוויזיה "שולחן לחמישה" ושלושת סרטי "צעקה", מודעת מאוד לכך שזהו סרט של אלטמן ולא מנסה לגנוב את ההצגה. נכון שהיא המפורסמת שבחבורה, אבל היא משמשת כמרכיב בודד בעולם השלם והמורכב מאוד של הלהקה. שותפתה של קמפבל לכתיבת התסריט היא ברברה טרנר, התסריטאית של "ג'ורג'יה אחותי" שעוסק בחייהן של שתי אחיות זמרות ו"פולוק" על חייו של הצייר הנודע ג'קסון פולוק. (לחובבי הטריוויה טרנר היא אמה של השחקנית ג'ניפר ג'ייסון לי שככבה ב"ג'ורג'יה אחותי"). התסריט שלה, בדיוק כמו בשני הסרטים הקודמים שכתבה, צנוע ומתמקד בפרטים הקטנים בחייו של האמן לצד היצירה עצמה. שתי היוצרות רקחו תסריט שיתאים למידותיו הגדולות של הבמאי הותיק הידוע כאחד שאוהב לפרק עולמות ולהרכיבם מחדש בסרטיו.קמפבל שיכולת ההבעה שלה מוגבלת למדי יצרה לעצמה דמות המתאימה בדיוק לגודל נעלי הריקוד שלה: היא חיננית באופן לא מוגזם וקל מאוד ליפול שבי בקסמה. סיפור אהבה העדין והפשוט הנרקם בינה לבין הטבח הצעיר בגילומו של ג'יימס פרנקו (הארי אוסבורן בסרטי "ספיידרמן") הוא הוכחה לכך שרגעים קטנים, מבטים גנובים וחיוך אחד יכול לספק הרבה יותר מתזמורת שלמה של כינורות מנסרים סטייל הוליווד. השניים, מהכוכבים הצעירים של הוליווד, עושים את תפקידם בצניעות ראויה להערכה רבה. בתפקיד מנהל הלהקה אלברטו אנטונלי משחק מלקולם מקדואל הותיק שרבים עדיין זוכרים לו את "התפוז המכני". בסרט זה הוא משחזר בעדינות את התפקיד שפרסם אותו ומגלם את המנהל האגוצנטרי והמרושע בדיוק מרשים.
את הלהקה מגלמת להקת הבלט ג'ופרי שהוקמה בשנת 1956 על ידי רוברט ג'ופרי וג'ראלד ארפינו. ג'ופרי שיקגו אפילו הופיעו בעבר בישראל והם ידועים בכל רחבי העולם כפורצי דרך בבלט המודרני. צוות הרקדנים והיוצרים השקועים בעולם הבלט מבוקר על לילה נראים נלהבים מהשתתפותם הסרט. רקדני הלהקה הופכים לשחקנים וניצבים. הם מגלמים דמויות בהשראתם וכל הריקודים בסרט מבוצעים על ידם. התסריטאיות בילו עם הלהקה וביססו את התסריט על חייהם של הרקדנים. כדי להתאים לרמתם הגבוהה של הרקדנים חזרה נב קמפבל, שבעברה היתה רקדנית, להתאמן בריקוד. היא עשתה זאת במשך שנתיים. דרך הסרט אפשר ללמוד על ההקרבה וההשקעה הרבה של האנשים שעובדים כרקדנים. אחרי הצפייה בסרט התחושה היא שיוצרי הסרט השקיעו רבות והקריבו שנים כדי ליצור את הסרט הזה ושאכן הם ראויים להערכה, כי למרות שמדובר ביצירה מינורית היא מצליחה לכבוש ולהקסים.
סרט יפה ויזואלית למי שאוהב בלט. אין עלילה - זה יותר דוקו-דרמה (עם דגש על הדוקו) מאשר דרמה. הסרט פשוט עוקב אחרי להקת הבלט ג'ופרי משיקגו, ובמיוחד אחרי אחת הרקדניות (נב קמפבל), גם מחוץ ללהקה. הרבה קטעי ריקוד יפים מאד, למי שאוהב, אבל למי שמחפש עלילה דרמטית, שיחפש סרט אחר.
רקדנים (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות