מזמן לא צולמו שחקנים בסרט ועוד חמור סבר כמו זה כאילו מדובר בפרסומת, "קרוב יותר" הוא אחד הסרטים המוקפדים והאופנתיים שיש כרגע בבתי הקולנוע. המצלמה של סטפן גולדבלט יוצרת פורטרטים רגישים ומאוד נעימים לעין של ארבע דמויות המסתובבות בעולם הקטן שהן יצרו לעצמן, שואלות את עצמן שאלות על אהבה, בגידה ונאמנות. אבל ככול שמתעמקים בפורטרטים האנושיים והנפלאים שהשחקנים יוצרים, מגלים שהתסריט המבוסס על מחזה של פטריק מרבר, למרות שהוא שנון, מצחיק ורב עוצמה העלילה בו מופרכת, לכן יש להתייחס אל הסרט הזה לא כאל סרט עלילתי רגיל אלא כאל ניסיון לתאר מצב נפשי או רעיון פילוסופי על מערכות היחסים בעידן שבו אנחנו חיים.ארבע דמויות: שתי אמריקאיות ושני בריטים, אנשים זרים בלונדון הקרירה, פגישות מקריות, משיכה מיידית, בגידות, קנאה, שקרים וסיפורי אהבה מורכבים המתארים מערכות יחסים בלתי אפשריות בעוצמה רבה שאינה נעדרת הומור. העלילה מתארת מפגש בין סופר בריטי כושל לחשפנית אמריקאית צעירה. לאחר שהם הופכים לזוג הוא כותב עליה ספר ובעקבות ההצלחה הוא פוגש בצלמת אמריקאית. הוא מתאהב בה, היא איננה מתייחסת לחיזוריו ופוגשת ברופא ומתחתנת איתו. כאשר הרופא מגלה שאשתו הטרייה בוגדת בו עם הסופר, הכול מתפרק אבל אז הוא פוגש בחשפנית הצעירה והנבגדת.
פרסומת
למה "קרוב יותר"? כי כל אחד מנסה להחזיק במושא אהבתו קרוב יותר אל לבו. אולי כי כל אחד מהם רוצה להיות "קרוב יותר" לאמת הטהורה על מהות האהבה. אולי ככול שאתה "קרוב יותר" אל האהבה שלך אתה מתנהג כמו מסומם ומאבד שליטה על מעשיך. אולי ככול שאתה קרוב יותר אל היעד ככה אתה גם מתרחק ממנו. התחושה המרכזית שנובעת מהסרט היא שככול שהסרט מתקרב אל סופו הגיבורים מוצאים את עצמם מתרחקים יותר זה מזה. בסופו של דבר הם מאבדים את הכול כי את האמת הם צריכים לחפש הרבה יותר קרוב אל נבכי נפשם מאשר אצל בני זוגם. האמת היא השקר: הפיקציה שהם בונים לעצמם ונאחזים בה כדי לשרוד את מערכות היחסים האבודות שלהם מלכתחילה.תחת הבימוי המדויק יתר על המידה של מייק ניקולס, לא נותר רגע אחד של ספונטאניות יצרית. ארבעת הכוכבים נמצאים במיטבם וזה בהחלט מסוג הסרטים שנותן הזדמנות לכוכבי קולנוע הוליוודיים גדולים ונוצצים להוכיח שהם גם שחקנים מוצלחים. למען האמת זו בעיקר ההזדמנות של ג'וליה רוברטס להוכיח שהיא יותר מסתם חיוך אחד גדול, היא מצליחה לעשות זאת בעיקר בסצנות המעולות שלה עם קלייב אוון. הסצנות המשותפות לה עם ג'וד לאו הן הבעייתיות ביותר בסרט ואני לא בטוח שזה באשמתה. ההפתעות של הסרט (אם אפשר להגדיר זאת הפתעות כי הם שחקנים מעולים גם בלי הסרט הזה) הם נטלי פורטמן וקלייב אוון המפגינים כאן מופע אקרובאטי של מגוון רחב של רגשות שמתפרצות החוצה מאחר והן דמויות ישרות וכנות לחלוטין ולכן הן מורכבות הרבה יותר מהאחרות. ג'וד לאו לצערי מתגלה כאכזבה הגדולה של הסרט ובכלל בעונה האחרונה הוא לא מספק את הסחורה. מדובר בצנון בריטי חתיך אבל התפקיד גדול עליו בכמה מידות. השחקן נטול כריזמה ומלבד חיוך שובה לב, הוא לא מציע הרבה. בקיצור מי שמחפש את ברנדו בסערת רגשות מטורפת או את אליזבת טיילור חובה התמוטטות עצבים היסטרית, שילך לאוזן השלישית.
הבעיה המרכזית של "קרוב יותר" היא שהסרט כל כך שנון ופילוסופי שהאהבה שכולם מדברים עליה, איננה בנמצא. זה גם מה שימנע מהסרט להפוך לקלאסיקה. בדיוק כמו אליס בגילומה של נטלי פורטמן גם אני לא ראיתי את אותה אהבה מדוברת, גם לא הרגשתי אותה, אבל בהחלט דברו עליה בלי הפסקה. המון מילים ומשפטים מבריקים. אבל היצרים אינם. מייק ניקולס ביים בעבר קלאסיקות כגון: "הבוגר" ו"מי מפחד מוירג'יניה וולף", מדובר בסרטים שעדיין מרגשים וסוחפים כי יש בהם המון יצרים בסיסיים שלא עברו סינון מוקפד והם נשפכים מהמסך במלוא עוצמתם. "קרוב יותר" עבר סינון מוקפד ולפעמים נראה עשוי מדי כמו צילום במגזין אופנה. שלא תטעו "קרוב יותר" כן מצליח לעורר עניין, בעיקר מהסוג השכלתני ולכן הקהל יחווה חוויה אינטלקטואלית אבל גם זו לא עמוקה מספיק כדי להשאיר רושם לתקופה ארוכה ולהפוך ליצירה חשובה ומשפיעה."קרוב יותר" מתאים לקהל בוגר ורציני המעוניין לראות כוכבי קולנוע אמריקאים בפעולה ולא סרטים זרים. מאחר ואין הרבה סרטים הוליוודיים גדולים ואיכותיים המתאימים לקהל בוגר זו בהחלט אופציה שנויה במחלוקת אבל בהחלט שווה הצצה.
סרט בבימוי מעולה,משחק טוב מאוד של ארבעת השחקנים,כולו דיאלוגים משמעותיים,חריפים,עוקצניים,כואבים. הסרט מבוסס על מחזה מ-1995. מהי האמת ביחסי זוגיות?שני הזוגות חובטים אחד בשני,זה בזה,בהצלבה,רק כדי להוכיח את גבריותם ושליטתם בנשותיהן.
סיפור שמתרחש בלונדון על אהבה, בגידה ושקרים בין שני זוגות . האחד צעיר, הוא סופר והיא חשפנית אמריקנית לשעבר. השני מבוגר יותר, היא צלמת מקצועית והוא רופא . החלק הראשון רואים איך הם הכירו ולאחר מכן העלילה קופצת כמה שנים קדימה כאשר הזוג המבוגר יותר כבר נשוי.שם זה מתחיל בבגידה של הסופר עם הצלמת כאשר שניהם משאירים בני זוג פגועים ושואפים לנקמה. אם רצו ללמד אותנו שקשר זוגי יכול להיות נזיל וצד פוגע יכול גם להיות נפגע, אז אנחנו יודעים את זה.
חוץ מזה, יש הרבה גסויות , דיבור מלוכלך וגם אירוטיקה.
בסופו של יום, לא נפלתי מהכסא.
תכינו את הטישו. הסרט הזה בתוספת השיר cant take my eyes off you בתחילתו ובסופו גמר לי את שק הדמעות, וגם חלקים רבים מהסרט. נטלי פורטמן מרשימה בתפקיד לא אופייני, וקלייב אוואן מעולה בתפקיד חזק ומפחיד. סרט שובר לב, חזק ומומלץ.
זו הפעם הראשונה שאני נתקל בביקורת של מבקר שפשוט לא הבין את הסרט הסרט מראה איך כל אחד מאיתנו גם כשהוא במערכת יחסים בעצם מתעסק רק עם עצמו ועם החולשות והתסביכים שלו שום פילוסופיה ושום אינטלקט אגב בגלל שהמבקר לא הבין את הסרט הוא לא הבין שגוד לאו הוא היחידי שהצליח לשחק טוב סרט לאוהבי סרטים ולא למתחכמים
קרוב יותר (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות