עוד סרט אימה יוצא בארץ כשמפיציו מחליטים לוותר על הקרנת העיתונאים, וחבל שכך. לצפות בסרט כמו "סיילנט היל" בעותק dvd על מסך הטלוויזיה זה ממש פשע. בכלל חבל שהמפיצים טורחים להוציא את הסרט באיחור כל כך משמעותי לבתי הקולנוע, כאשר כול ספריית dvd כבר אוחזת בעותקים שלו תוצרת ארה"ב או כמו שצעירים ממני יגידו, מי בכלל צריך dvd. בכול מקרה וותרו על השכרת או הורדת הסרט אם אין לכם מסך רחב ידיים בסלון הבית, כי סרט כמו "סיילנט היל" זקוק למסך קולנוע גדול מאחר וההישג המרכזי שלו הוא דווקא בעיצוב המושקע עד מאוד.ז'אנר סרטי האימה אף פעם לא הצטיין בארט מרשים. בשנים האחרונות נראה שבהוליווד מספקים את המינימום שבמינימום. צילום סטייל יפן עם המון אווירה או סתם סצנות של אלימות בלי הרבה מחשבה. "סיילנט היל" משקיע גם בזוועה אבל עוד יותר בעיצוב. אין ספק שמעצבי התפאורה, הביגוד והאיפור עבדו שעות נוספות. הם עמלו קשות על העיירה ההזויה, על עיצוב הדמויות הסוריאליסטיות, המפחידות והמבחילות שמציפות את המסך וכמובן על סצנת הסיום המטורפת המסיימת בקתרזיס את הסרט, ואפילו משאירה אופציה לסרט המשך.
פרסומת
העלילה, איך לא, מבוססת על משחק מחשב שלא עשיתי עמו הכרות בחיי. לפחות הפעם זה יותר טוב מ "Doom". שרון היא ילדה נודניקית, (לפי מיטב הז'אנר גם כאן לוהקה ילדה מעצבנת, ג'ודל פרלנד שמגיע לה לסבול), המהלכת בשנתה. תוך כדי חלום היא צועקת את השם הבלתי ברור, "סיילנט היל". רוז, אמה המודאגת וההיסטרית עד מאוד מבצעת תחקיר אינטרנטי מהיר ומגלה שמדובר בעיירת רפאים. מאחר ומדובר בז'אנר מאוד הגיוני, האם עושה מעשה נטול הגיון ונגד דעת האב. היא מחליטה לקחת את הבת לעיירה שאותה היא מזכירה בחלומות. כאשר הן מגיעות לעיירה, שרון נעלמת ורוז מגלה שבעיירה ישנם כוחות על טבעיים שלא ממש כדאי להתעסק איתם.בדיוק כמו בסרטו הקודם, "אחוות הזאבים" גם כאן הבמאי כריסטוף גאנס לא יודע עריכה מהי וכך סרט שהיה יכול להיות קצר לפחות בחצי, נמשך ונמשך לאורך שעתיים, כאילו לא חסרים קטעים מתים שניתן להוריד. כול הסיפור המקביל עם האב גובל בשעמום המחץ. בכלל מוזר שהשחקן שון בין, שבדרך כלל מגלם דמויות מאוד דומיננטיות ומרשימות הסכים לקחת על עצמו דמות פסיבית ומיותרת שלא מקדמת חצי דבר. כול מה שהוא מגלה נחשף גם בקו העלילתי המרכזי של הסרט. אם היו מוותרים על דמותו הסרט היה מתקדם במהירות, וסרטי אימה מסוג זה שלא נשענים על עלילה אלא על עריכה זקוקים לקצב יותר מהכול.
כריסטוף גאנס מתייחס לתסריט שלו בכבוד גדול מדי ומדובר בתסריט חלש עד מאוד. זהו הרי סרט הפחדות זול בסך הכול שמושקע בו סכום מרשים של חמישים מיליון דולר. אז תשקיעו בעיצוב, בעריכה ובצילום ותנפו כול קו עלילתי או דיאלוג מיותר שמאט את הקצב ואינו תורם להתפתחות העלילתית של הסרט. בדיוק כמו ב"אחוות הזאבים" גם כאן, העיצוב מרשים מאוד וגם קטעי הפעולה והאימה אפקטיביים ביותר, הדרמה ובניית הדמויות היא הצד החלש של הסרט. כמובן שבז'אנר מסוג זה הכול נסלח ונשכח כי בסך הכול באנו להיות במתח ולראות קצת זוועות.אז מה יש לנו מבחינת השחקנים? ילדה נודניקית, שחקן מעולה שמתבזבז וארבע שחקניות שוות במיוחד. לורי הולדן שהופיע בתפקיד אורח קבוע בסדרה "תיקים באפלה" מגלמת כאן שוטרת שנאמנה יתר על המידה לתפקידה, היא עושה זאת מעולה. אליס קרייג כוכבת סרט האימה "סהרורים" וחובבי "מסע בין כוכבים" זוכרים אותה כמלכת הבורג בסרט "מגע ראשון". כאן היא לא מאכזבת וממשיכה את המסורת של הביצ'ית המטורפת התורנית. דבורה קארה אונגר המוכרת מסרטי קאלט כמו "קארש" ו"המשחק" ולאחרונה נראתה בזבלון "רעש לבן" ממשיכה את המסורת ומגלמת גם כאן דמות הזויה לחלוטין. כמובן ההופעה ההיסטרית של השחקנית האיכותית ראדה מיטשל המגלמת כאן את האם המודאגת קשה לשכוח, אבל היא כבר הפגינה היסטריה מרשימה ואיכותית בסרטו הנפלא של וודי אלן, "מלינדה, מלינדה"."סיילנט היל" הוא אחד מסרטי האימה המוצלחים שראיתי מזה זמן רב, אבל הוא עדיין לא טוב. כנראה היה אפשר לתקן את העוול שנעשה לו בעזרת עריכה יותר הדוקה. אבל על כול זה מחפים בכישרון צוות השחקניות, המוסיקה המרשימה של ג'ף דנה ואקירה יאמוקה והעיצוב האומנותי של צוות הארט על ענפיו השונים. כריסטוף גאנס, יודע לביים סרטים אבל לא יודע לחתוך אותם, הוא מתאהב בחומר, מתאהב במלל ומה לעשות, לא מדובר בסרט פטפוטים צרפתי סטייל "כסאות מוסיקליים". כמו שאנחנו לא רוצים לראות רציחות בסרט פטפוטים אנין טעם, כך אין שום הצדקה לפטפטת מיותרת בסרט אימה כמו "סיילנט היל".
סרט משעמם.
מפחיד זה כן, אבל לא מובן כלום והסרט מאוד מגעיל.
אני אוהב סרטי אימה, אבל את זה לא.
נתתי 3 כי הוא מפחיד ויש אפקטים טובים.
שם:אליעד טלמורגיל:1516/04/2007 20:36:02
6/10
אני זוכר את הימים שבהם שיחקתי בסדרת "סיילנט היל"... הם היו ימים טובים ללא ספק - כמה מהמשחקים הטובים ביותר והמפחידים ביותר שאי-פעם יצאו לשוק המשחקים... במיוחד המשחק הראשון בסדרה.
לראשונה כאשר ששמעתי שהולך לצאת סרט על המשחק, נדהמתי - לא הבנתי איך אפשר לעשות סרט על המשחק הענק הזה, כי אין שום סיכוי שבעולם שהסרט ישתווה אל רמתו של המשחק.
ובכן, צדקתי, לאחר שסיימתי לצפות בסרט, לא התאכזבתי, כי ידעתי שמדובר בסרט ממוצע.
סיילנט היל מגולל את סיפורה של אמא הדואגת לילדה החולמת חלומות על עיירה בשם סיילנט היל, אז האם מחליטה לקחת את הילדה לאותה עיירה.
הדבר הטוב ביותר בסרט הוא ללא ספק האווירה המהפנטת, שמזכירה באופן גלוי את המשחק - כל הסרט צולם בערפל ובחושך, וזה מצמרר... למרות שבמשחק זה היה מצמרר יותר.
המשחק בסרט מתחת לממוצע, ומה שגורם לו להיות ככה זו הילדה שלא יודעת לשחק, וזה מעצבן אותי מאוד בסרטים - ילדים שלא יודעים לשחק.
הדבר שהכי הורס את הסרט הוא הסוף הלא-גמור, שמשאיר מקום לסרט המשך, וסצינת הטבח בכנסייה לפני הסוף - מדובר באחת הסצינות הכי מטומטמות שאי-פעם ראיתי - מלאה בדם, ריקה מתוכן.
מדובר בהעברה מרושלת למסכי הקולנוע, ואני מעדיף לשחק כל היום במשחק המקורי.
6 מתוך 10 בסולם טלמור.