אריק טולדנו ואוליביה נקש מייצרים סרט בורקס צרפתי משומש במסווה של סרט התבגרות נוסטלגי. סרט נטול אופי המזכיר יותר מכול קולנוע אמריקאי מסחרי מהסוג הרע, מה שהופך את "ימים יפים" לאחד הסרטים התמוהים ביותר שהגיעו לבתי הקולנוע בישראל. האם נגמרו הסרטים האיכותיים או המסחריים הראויים להקרנה בבתי הקולנוע בישראל, שמפיצי הסרט החליטו להביא את הבדיחה המתמשכת הזו היישר מצרפת? כי אם כן, מצבנו רע ביותר.סרטם של צמד הבמאים/תסריטאים זכה בשלושה פרסים בפסטיבל קומדיות ובפרס חביב הקהל בפסטיבל לקולנוע צרפתי בלוס אנג'לס. גם צפו בו מעל למיליון איש בצרפת. בקיצור – להיט. הצרה עם הלהיט הזה הוא שמדובר בסרט עבש לחלוטין עם תסריט צפוי, שחקנים מעצבנים, בדיחות שאבד עליהן כלח, ושני שירים אמריקאים שחוזרים על עצמם כמו תקליט שבור. אם כול זה לא מזכיר לכם סתם קומדיה הוליוודית סתמית אני לא יודע מה כן.
פרסומת
הסרט מתחיל בתחנת רכבת, כאשר מנהל מחנה קיץ בשם וינסנט מפגיש אותנו עם צוות המדריכים (השמנה, החתיך, האפריקאי, המשוגעת, הקוויבקי הפרימיטיבי, והכוסית). כולם דמויות עשויות קרטון, כאשר כול אחד מהם מאופיין לכול אורך הסרט בעזרת תכונת אופי אחת המלווה אותו לכול אורך 103 הדקות שלו. עוד יותר גרוע הוא אפיון הילדים הנופשים: היפראקטיבי, פסיכי, מרדנית, ילדותית, גזען, החתיך ועוד כול מיני טיפוסים. היתרון היחיד של הילדים הצרפתים שהם הרבה פחות מעצבנים מילדים אמריקאים הוליוודיים. גם הפעם די ברור איזה שינוי הילדים והמדריכים יעברו עד סוף הסרט בהתאם לבעיות שלהם.עכשיו לאורך מאה דקות בערך נצטרך לראות את הקבוצה החד גונית והלא מעניינת הזו מתמודדת עם הבעיות שלה, כאשר מה שמאחד את כולם בסופו של דבר הוא שנאתם למשגיחים שנוחתים משום מקום. טולדנו ונקש שגם צצים על המסך לשניות מספר כביטים, (שחקנים שיש להם שורה בסרט), הצליחו ליצור סרט שווה ערך להופעתם הנשכחת במוצר הדלוח שנקרא "ימים יפים". לפעמים צריך להיות מוכשר כדי להצליח ליצור סרט מהסוג הזה ועוד להפוך אותו ללהיט בארץ מוצאם. מעניין אם הם יצליחו לעשות זאת גם כאן.