בהחלט הגיע ליוסף סידר לזכות בפרס הבמאי הטוב ביותר בפסטיבל ברלין. תחת ידיו נוצר אולי אחד הסרטים המרשימים והחשובים ביותר שנוצרו בקולנוע הישראלי בשנים האחרונות. עם זאת, מדובר בסרט שלא רוצה לפגוע בשום צד בחברה הישראלית. התוצאה בסופו של דבר היא מסר אוניברסאלי, שבלוני, כאילו חשוב ולא נועז: "מלחמה זה רע". האם היינו צריכים להיות בבופור? האם טוב שיצאנו מלבנון? האם הצורה שבה יצאנו מהבופור משפילה או ראויה? ומי האשם בשפיכת הדם המיותרת שהתרחשה שם? על השאלות הללו סידר ולשם לא עונים בתסריט פרי עטם. כנראה שאם הם היו עונים היו כאלה שמאוד היו נפגעים מהסרט ובפסטיבל ברלין "בופור" לא היה לוקח חלק.באופן ביזארי במקצת "בופור" מזכיר יותר את ז'אנר סרטי האימה מאשר את ז'אנר סרטי המלחמה. נכון שמלחמה היא סיוט בפני עצמו אבל התסריט מזכיר יותר את "פסיכו" מאשר את "פלאטון". בזמן שצפיתי בו אפילו נזכרתי בסרט אימה בריטי מבריק בשם "Deathwatch" המתרחש בחפירות בזמן מלחמת העולם הראשונה והאויב ידוע בשמו אך בלתי נראה והוא ממש לא נחמד. גם כאן האויב בלתי נראה, לא רואים אותו לשנייה אחת על המסך אבל את הטילים שנוחתים מעל לחפירות מפתיעים וקטלניים.
פרסומת
לפי מיטב המסורת של הקולנוע האמריקאי, הגיבור הוא אדם זר שמגיע בתחילת הסרט למקום מסוים והסיפור של המקום והאנשים החיים בו נחשפים לקהל דרך עיניו. כך גם הקהל זוכה להכיר את הגיבורים שהעלילה תתנהל סביבם. גם לגיבור תהיה הזדמנות להשפיע על מהלך העניינים. הנוסחה זו מוכרת בעיקר מסרטים שבו מגיע אדם לבן לארץ זרה סטייל "המלך האחרון של סקוטלנד" או אלף אלפי הבדלות "הסמוראי האחרון" ו"לגעת ביהלום".אבל אז עושים לנו תרגיל "פסיכו", האווירה המחרידה של הסרט משתלטת על העלילה, והכול משתבש. "בופור" הוא סרט על ניסיון של חיילים לשרוד כאשר הם לא יכולים לעשות דבר נגד האויבים הבלתי נראים שלהם. על אנשים שנמצאים בין הפטיש לסדן ורק צריכים לשרוד את קצת הזמן שנותר להם במוצב הבלתי אפשרי הזה. אבל "בופור" גם נמלט מלקיחת אחריות ולא מספק לקהל תשובות בנושאים פוליטיים וצבאיים. סידר שיש לו כבר ניסיון בסצנות פעולה ("ההסדר") ובסצנות אינטימיות משפחתיות ("מדורת השבט") ומאוד אוהב לעבוד עם כוכבי טלוויזיה וקולנוע (טינקרבל, אקי אבני, אסי דיין, משה איבגי, ואושרי כהן) מצליח לשלב את כול הכישרונות שלו לתוך סרט אחד דחוס.
"בופור" הוא סרט מותח שיש בו רגעים מורטי עצבים וגם כמה רגעים מפחידים למדי. יש בו עוד יותר רגעים אינטימיים מרגשים ואנושיים עמוסים בקלוז-אפים על פניהם של השחקנים הצעירים. יש לו גם קאסט נוצץ יותר מתמיד: אושרי כהן ואלי אלטוניו שלמרות הרקורד הקולנוע העשיר שלהם מוכרים בעיקר בזכות הטלנובלה "השיר שלנו". איתי תורג'מן שכבר אוחז בפרס אופיר לשחקן הטוב ביותר על תפקידו ב"בית"ר פרובנס" הנשכח והלהיט "אביבה אהובתי". אוהד קנולר השחקן הקבוע של איתן פוקס שוב פעם מגלם חייל בעל מצפון. איתי טיראן שחקן תיאטרון נפלא שלא מצליח לעבור מסך. אותי לימדו שכאשר שחקן משחק מעולה בסרט זה בגלל שהוא כישרוני מאוד וכאשר הוא משחק רע זאת אשמת הבמאי. טיראן הוא טעות בליהוק לפי דעתי.סידר עומד במשימה שהוא מציב לעצמו בהצלחה עצומה. מצד אחד הוא יוצר סצנות הזויות ומאיימות כמו הסצנה המבריקה שהמוצב נראה כמו מבוך ללא סוף. מצד שני הוא מצליח ליצור סצנות אינטימיות מרגשות בעזרת קלוז-אפ, טקסט מדויק ושחקנים נפלאים שפניהם עמוסות מבע. אושרי כהן מעולה ואלי אלטוניו נפלא. איתי תורג'מן הוא סטיגמה מהלכת על שניים אבל הוא עושה זאת נפלא ומצליח ליצוק לתוך דמות הקרטון שנכתבה עבורו עומק רב. אוהד קנולר משחזר את תפקידיו אצל פוקס. הוא עושה זאת היטב. איתי טיראן מגלם את השמאלני המעצבן, זה שמקטר ומתבכיין בלי הפסקה. לא ברור לי למה סידר יצר דמות בלתי נסבלת שלא מעוררת הזדהות. כנראה הדעות הפוליטיות שלו בכול זאת הכתיבו לו דבר מה אחד בסרט הזה ולהוציא את דמות השמאלן רע, אפילו רע מאוד.מה סידר חושב על המוצב המקולל "בופור" ? אין לנו צל של מושג. אבל ידוע לנו שהוא חייב להזכיר אפילו במאית השנייה את פרשת העמותות והתרומות הלא חוקיות שאהוד ברק היה מעורב בהן. האם טוב שממשלת ישראל החליטה להוציאה את חייליה מלבנון? את התשובה לשאלה הקריטית שהסרט מעלה שוב ושוב לא נקבל בסרט. האם הדרך שבה ה"בופור" פונה מכבדת את המדינה שלנו? על השאלה הנ"ל סידר לא עונה. הוא מתחמק ויוצר סרט ישראלי לא מעורר מחלוקת ולכן הוא רלוונטי יותר לחו"ל מאשר למדינה בה הוא חי.
מהסרט הזה ברור לנו דבר אחר: סידר יצר סרט אוניברסלי על חיילים ישראלים צעירים שמעדיפים להיות בבית ולא בשדה הקרב. עם מסר כזה שום חייל ברחבי העולם, שום אמא של חייל ושום אזרח שפוי במדינה שפויה לא יכול שלא להסכים. מאחר והוא העביר את המסר הפשוט והישיר של הסרט במקצועיות מרשימה הוא זכה בפרס. מזל טוב!
סרט מעולה, השחקנים טובים ממש והתסריט פצצה, אבא שלי שירת בלבנון ורק בזכות הסרט הזה הצלחתי להבין מה החיילים עברו שם באמת, הסרט מצליח להראות גם איך חיילים יכולים לסכן את חייהם ואף למות בגלל הנהגה לא טובה של פוליטיקאים, פשוט סרט מעולה
לפני שנה בערך כשבופור יצא לראשונה ראיתי אותו וכשיצאתי מהקולנוע אמרתי שאם באקדמיה שם (אוסקר) לא יקחו אותו לפחות לחמישיה הם אידיוטים. לתשיעיה לא היה לי ספק שהוא יגיע. ואז הגיע ביקור התזמורת וסיבך את המצב. אבל אחרי כל הפולמוס אני שמח שיש סרט ישראלי כזה שמיצג אותנו. הלכתי לראות אותו שוב ועדיין נהנתי ממנו מאוד. הוא לא ביקורתי או חד צדדי אלא פשוט מדהים במצב הנפשי של החיילים. הוא קשה לצפיה. אבל ישראלי כל כך.שלא פלא שהמון בארץ ראו אותו ונהנו. סרט מדהים הוא ברמה בינלאומית אבל הוא שלנו וחובה לנו לצפות בו!!!
ראיתי את הסרט לפני כמה חודשים אבל שכחתי לתת ביקורת. א הנה לכן את האמת על "בופור": זבל של סרט! לא יעזור בית דין. סופר שיעמום, סופר מיותר. האווירה הקלסטרופובית של הבונקר מועברת היטב, אבל בסרט אין עלילה והסוף נמשך עד קץ הדורות כשכל הצופים מתפלאים מדוע כבר לא מפוצצים את הבונקר ומדוע צריך את כל הבירוקרטיה הטכנית. עם כל הכבוד למבקרים, זהו עוד סרט שמצעיד את הקולנוע הישראלי אחורה, ולא יעזור בית דין!
הסרט הישראלי הטוב ביותר שראיתי, מרגש, מכאיב, מדוייק, כתוב ומשוחק היטב. אושרי כהן שוב הוכיח בסרט הזה שהוא השחקן הצעיר הטוב ביותר במדינה ונותן הופעה מושלמת וחד פעמית. אלי אלטוניו עושה מעולה כהרגלו, איתי טיראן נהדר ואפילו איתי תורגמן ואוהד קנולר, שלא מופיעים הרבה בסרט, מצליחים לרגש. יוסף סידר עשה עבודה מדהימה, הן בבימוי והן בכתיבת התסריט יחד עם רון לשם.
הסרט לא נופל מהספר, אלא רק משלים אותו. הצפייה חובה.
"מקצועי ומרשים"
בופור (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות