הבמאי עמנואל קריאליז ("רספירו") מצליח לנווט את עצמו בין סצנות ענק מרשימות ומפוארות לבין רגעים אינטימיים מרגשים, מבטים קורעי לב ומערכות יחסים אנושיות ומורכבות. האיזון העדין בין המופע הקולנועי מרהיב העין לאינטימיות העדינה הם שהופכים את "המסע אל החלום" לאחד הסרטים השווים ביותר כרגע על מסך הקולנוע. בעולם שבו הקולנוע האפי הופך בעיקר לחגיגה ויזואלית ושוכח לעיתים קרובות מהדמויות הנעות על גבי המסך, קריאליז זוכר בדיוק מה הופך סרט ליצירה קולנועית.אני חייב לציין שבהתחלה די סבלתי. הסרט נראה כמו חיקוי של עשרות סרטים איטלקים אחרים שבמאים כמו האחים טביאני ובני דורם ספקו לחובבי הקולנוע האיכותי לפני שלושים שנה. אז הסרט מתחיל חלש, באיזה כפר נידח, הקצב שלו מקרטע ואני כבר החלטתי שאת הסרט הזה אני שונא, אבל אז הפתעה, כעבור עשר דקות, הגיבורים נוטשים את הכפר והסרט מתחיל לתפוס תאוצה. העניינים מסתדרים, אתה נכנס לראש שלהם, אתה מתחיל להזדהות איתם, והמפגש עם שרלוט גינסבורג רק מועיל למשפחה הכפרית הפרימיטיבית ולבמאי. המסע שהתחיל צולע הופך לזרימה חלקה ומהירה כאשר בסוף הסרט אתה לא ממש רוצה לקום מהכסא באולם.
פרסומת
הסרט ששמו המקורי הוא "דלת הזהב" מתרחש בתחילת המאה ה-20. העלילה מתחילה בכפר קטן בסיציליה. בני משפחת מנקוזה שאיבדו את אם המשפחה מחליטים להגר לאמריקה, הארץ שבה לפי הסיפורים הכסף גודל על שיחים, חלב זורם בנהר והבניינים נוגעים בשמים. בני המשפחה נשבים בקסם אבל הסבתא סקפטית. היא חיה בעולם הישן והמסע לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות הוא מבחינתה ויתור על המסורת ודרכי העולם שלהם היא התרגלה. מפגש עם בחורה אנגליה בשם לוסי המנסה להגר לארה"ב דרך איטליה ישנה את חייהם של בני המשפחה ובמיוחד את עולמו של אבי המשפחה, סלווטורה."המסע אל החופש" אינו מחדש דבר מבחינה קולנועית אבל הוא בהחלט סרט שמצליח לעביר את תחושת ההתפכחות מן החלום האמריקאי. חוויית ההגירה מתוארת לרגעים כמסע אבסורדי. לא כול אחד יכול לעבור את דלת הזהב. למדינה הצעירה ובעלת הממון יש תנאים משלה לקבלת אזרחים חדשים. קריאליז מתאר את חוויית ההגירה בצורה רגישה ומתאר לא רק את הצדדים המכוערים שבהם מופיעים האמריקאים כמתנשאים מול המהגרים שאינם משכילים אלא גם את היופי והציפייה לעולם החדש שיש בו שפע של תקווה.
בסרט מספר רגעים פיוטיים קסומים, שימוש מעולה בשירים בביצוע של נינה סימון ומשחק נפלא של כול צוות השחקנים משרלוט גינסבורג המפורסמת שבחבורה דרך הסבתא הקשישה בגילומה של אורורה קוואטרוצ'י וכמובן הבנים במשפחת מנקוזה. קריאליז מייצר מסע שבתחילתו הוא מדדה בעצלתיים, אבל הולך ומשתפר משמעותית. בהחלט חוויה קולנועית מסעירה על שפע הסצנות הסוריאליסטיות המרשימות, הצילומים האפיים עוצרי הנשימה והקלוז אפים קורעי הלב. לא סתם הוא זכה בפרס אריה הכסף בפסטיבל ונציה.
צפיתי ליותר. סרט מעייף ולא מסקרן במיוחד. מגיע לו לא יותר מציון 7.
שם:אוריאל פ.גיל:4918/09/2007 02:04:06
9/10
סרט מצוין. מאיר נקודה קטנה בזמן ובמרחב, מתוך רגישות וסימפטיה למושאי הסרט.
בימוי מיוחד, צילום מעולה.
מומלץ!
שם:תמי וילדרמןגיל:5324/06/2007 11:20:24
5/10
התאכזבתי מהסרט. לראות רק סבל של אנשים, הכל רע בלי טוב. ציפיתי שחלקו השני של הסרט יהיה קצת יותר אופטימי, אך הכל אפור ומדכא. זה סרט שהיה יכול להיות הרבה יותר מוצלח אך לא ככה היה וחבל.בקיצור באתי כנראה עם ציפיות גדולות מידי ויצאתי מאוכזבת.