Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: הסמוראי האחרון

"הסמוראי האחרון" - ביקורת סרט

12/01/2004

שלח לחבר הוסף תגובה

בימים אלו מוקרן בבתי הקולנוע בארץ סרטו החדש של טום קרוז, "הסמוראי האחרון". אפוס היסטורי מרהיב עיין שהוא יריית הפתיחה לשנה בה נראה הרבה מאוד אפוסים היסטוריים ("טרויה" עם בראד פיט, "אלכסנדר" עם קולין פארל, ו"המלך ארתור" עם קלייב אואן הם רק חלק קטן מהסרטים שנראה השנה). אלון רוזנבלום ויאיר הוכנר, מבקרי הקולנוע של אתר "סרט" ראו ויצאו בפה פעור לרווחה.אלון רוזנבלום כתב:
"הסמוראי האחרון" הוא ללא ספק אחד הסרטים המרהיבים שנראו בבתי הקולנוע בשנים האחרונות. אפוס היסטורי שמזכיר את הסרטים ההוליוודים הגדולים של שנות החמישים והשישים. הפקה מרהיבה שמנצלת את כל היכולות הטכנולוגיות שיש היום כדי להעניק לצופה חווית צפייה גדולה מהחיים.
קשה מאוד למצוא פגמים בסרט הזה, לפחות מבחינת העשייה. הבמאי, אדווארד זוויק, שכבר ביים בעבר סרטי מלחמה (גלורי) יודע להעמיד את המצלמה ואת השחקנים ולצלם סצינות מרהיבות בהן משתתפים 2000 ניצבים. בניגוד לסרטים אחרים, כמו "שר הטבעות", נעשה שימוש מועט במחשב וחלק גדול מהשחקנים שאנו רואים על המסך אכן התרוצץ בשטח בזמן הצילומים ונלחם. התסריטאי ג'ון לוגן, כתב את "גלאדיאטור" עם ראסל קראו ואין ספק כי יש קשר בין שני הסרטים. גם כאן מצביא צבאי יוצא להנהיג קומץ אנשים במלחמה אל מול אויב גדול יותר עם נשק מתוחכם יותר.
בסרט יש בעיה אחת והיא התסריט. ראשית התסריט של לוגאן הוא צפוי מידי והצופה יכול לנחש כמעט את מה שיקרה בסצינה הבאה, עובדה זו אגב לא מפריע ולו לשנייה להנאה גדולה מהסרט שנמשך על פני שעתיים וחצי ולרגע לא משעמם. המסר של הסרט הוא כבר דבר אחר. קשה לנתק את הקונוטציות של הסרט ממה שמתרחש בעולם בחודשים האחרונים, המלחמה בעיראק, החלטתה של ארצות הברית להפוך את העולם, בהנהגתה, למקום טוב יותר. גם כאן, האמריקאים (אותם מייצג קרוז) נשלח ליפן בכדי לקרב אותה לעולם המערבי כמובן על ידי שימוש בנשק מתקדם. קרוז, שנשלח בעבר "לקדם" זן אחר, האינדיאנים, נאלץ להרוג בהם בשם "הקדמה". רגשות האשם שאוכלות אותו עוזרות לו להגיע להחלטה לעזוב את ארצות הברית ולנסוע ליפן. "בשביל 100 דולרים אני אהרוג את מי שאתה רוצה" הוא אומר בתחילת הסרט, אמרה שכנראה נוכל לשמוע היום מפי חלק גדול מהאמריקאים.

יאיר הוכנר כתב:
"הסמוראי האחרון" הוא סרט מרשים מכל בחינה טכנית. חלקים ממנו צולמו במקדש היפאני אנגויוג'י, שנבנה בסביבות השנה התשע-מאות כאשר ברקע נוף עוצר נשימה. התפאורות המורכבות מחזירות את הקהל לשנת 1870. עשרות מומחים ייעצו בנוגע לבגדים, מבנים ופריטים קטנים רבים המופיעים על המסך. כמעט ולא נעשה שימוש בפריטים מוכנים ומרבית האביזרים המופיעים על המסך נבנו והורכבו במיוחד עבור הסרט, כולל מאה וחמישים עצים. מבנים רבים נבנו מן היסוד, ביניהם: כפר הסמוראים וטוקיו של המאה ה-19.
למרות שהסרט עוסק בהיסטוריה של יפן, קפטן נתן אלגרן הוא הדמות המרכזית של הסרט. איש צבא שהשתתף ברצח העם של האינדיאנים והאשמה אוכלת אותו. הוא רואה את העולם משתנה ומאוכזב מכך שהפרגמטיות, החשיבה ואינטרסים אישיים החליפו את האומץ והכבוד.
את הביקורות המלאות ניתן לקרוא באגף הביקורות.

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »