פסטיבל חיפה: ההמלצות והאזהרות של יאיר הוכנר

הסרט שאסור להחמיץ

"אישה פנטסטית” - הסרט הצ'יליאני של הבמאי סבסטיאן ליילו, שכבר יצר דמות נשית מופלאה בסרט "גלוריה". גם הפעם הוא מביא למסך הגדול דמות נשית בלתי נשכחת, מרינה, אשה טרנסג'נדרית כובשת לב המתגוררת בסנטיאגו. נראה שהחיים שלה מתחילים להתבסס עד שערב אחד, אחרי ארוחה רומנטית, בן זוגה, אורלנדו, גבר גרוש בשנות ה-50 לחייו, מתמוטט באמצע הלילה ונפטר. עכשיו היא צריכה להתמודד לא רק עם גרושתו ובנו של אורלנדו, אלא גם עם רשויות החוק החושדות שהיא אחראית למותו.

"אישה פנטסטית" זוכה פרסי התסריט, הטדי ופרס חבר השופטים העולמי בפסטיבל ברלין 2017 הוא אחד הסרטים המרגשים ביותר שתראו השנה על גבי המסך הגדול. השחקנית הטרנסג'נדרית דניאלה וגה מספקת כאן את ההופעה הנשית הטובה ביותר של השנה. אני קצת מהמר כאן, אבל אני מאמין שעוד ישמעו על הסרט הזה לקראת תקופת הפרסים ויש כאן סיכוי קלוש שלראשונה שחקנית טרנסג'נדרית תהיה מועמדת לאוסקר. אסור להחמיץ, במיוחד שלא בטוח שמפיצי הסרט בישראל, קולנוע לב, מתכוונים להוציא את הסרט לבתי הקולנוע בארץ.

אגב, התקציר המופיע באתר הפסטיבל מוחק את זהותה של הדמות הראשית ואת הנושא המרכזי שעוסק בו הסרט. לדעתי אם פסטיבל קולנוע כל כך חושש להציג סרט שהגיבורה והשחקנית הראשית שלו היא טרנסג'נדרית ושהסרט עוסק באפליה שלה ובדעות קדומות כלפי קהילת הטרנסג'נדרס, אולי כדאי שהוא פשוט לא יציג אותו.

הסרטים שיגיעו לבתי הקולנוע בארץ:

"אמא!" - סרטו החדש של דארן ארונופסקי, הוא בהחלט יצירה קולנועית לא שגרתית, יצירה אישית של במאי הנמצא בשיאו שהחליט שחשוב לו לעביר מסר לאנושות על מצבו של העולם וההידרדרות של האנושות והוא עושה זאת בעזרת שלל מטאפורות מעולם הדת והפילוסופיה. ארונופסקי בהחלט לא מתחנף לקהל הרחב בסרטו החדש. התגובות בפסטיבל ונציה היו קשות והוא הפך לסרט המושמץ של הפסטיבל. בסוף השבוע שהסרט יצא למסכים בארה"ב הקהל נתן לו ציון F, הציון הנמוך ביותר לסרט. לשמחתי צפיתי בסרט מיד אחרי בכורתו בוונציה, בזמן החופשה שלי באמסטרדם והופתעתי מאוד לטובה. אז יש כאן יצירה קולנועית שנויה במחלוקת וטוב שכך. "אמא!" קודם כל מיועד לאוהבי סרטיו של ארונופסקי, לאוהבי קולנוע מאתגר ואיכותי. ג'ניפר לורנס, אד האריס ומישל פייפר מעולים חוויאר ברדאם קצת פחות. תתכוננו למשהו אחר.

מז"ל טוב – אהבתם את "לקום אתמול בבוקר" ואת סרטי "צעקה"? הבמאי כריסטופר לנדון שבעברו תפקד כבמאי ותסריטאי בסדרת סרטי "פעילות על טבעית", מספק לצופים שילוב קטלני בין קומדיית הפולחן הקלאסית בכיכובו של ביל מארי ולכל מי שהתגעגע לסרטי האימה לבני הנוער שנוצרו בשנות ה-90. סטודנטית מתעוררת ליום הולדתה ובדרך למסיבה נרצחת באכזריות על ידי רוצח במסכה. מיד אחרי מותה היא מתעוררת באותו הבוקר, זוכרת את כל מה שחוותה, ומתחילה מחדש. התוצאה מהנה מאחר והסרט לא לוקח את עצמו ברצינות רבה והוא נע בין מתח וצחוק בקלילות.

להרוג אייל קדוש - בסרטו החדש והלא צפוי של יורגוס לנטימוס צפיתי בפסטיבל קאן האחרון, והוא הוכחה שהבמאי, למרות המעבר שלו להוליווד, לא מכר את סגנונו הקולנועי וגם לא נכנע מבחינת התוכן. גם הפעם הקהל שאהב את סרטיו הקודמים - "שיני כלב" ו"הלובסטר" - עתיד לאהוב את יצירתו החדשה. קולין פארל מגלם מנתח בכיר, אשתו (בגילומה המעולה של ניקול קידמן) היא פסיכולוגית בכירה והם מגדלים שני ילדים מקסימים.

האב מסתיר מערכת יחסים מסתורית עם נער מתבגר שאביו היה מטופל שלו ומת במהלך הניתוח. העניינים הולכים ומסתבכים כאשר אותו נער מדווח למנתח שיום אחד בנו הצעיר יפסיק ללכת, כמה ימים לאחר מכן הוא יפסיק לאכול ובסופו של דבר ידמם מעיניו וימות, אותו הדבר גם יקרה לבתו ורעייתו. עין תחת עין, אלא אם כן האב יקריב את אחד מיקיריו. התוצאה בעלת ההומור המורבידי והאכזרי תספק מאוד את מעריציו של יורגוס. לעומת "הלובסטר", שהיה מפוזר במקצת, הפעם הרעיון והעלילה מהודקים יותר, אבל הוא מרגיש קצת ארוך מדי ובהחלט היה ניתן לקצרו במידה.

"מונטנה" - סרט הביכורים של לימור שמילה הוא יצירה צעירה בועטת המתארת את חזרתה של אפרת לעיר הולדתה עכו בעקבות פטירתו של סבה. החזרה אחרי שנים של היעדרות חושפת את הסודות והשקרים שמשפחתה הסתירה במשך שנים וגורמת לכל המכחישים והמכחישות להתמודד עם העבר וגם הפשעים המתבצעים בהווה. צוות שחקנים נהדר אך לא מוכר עושה עבודה נפלאה ויוצר תחושה של אמינות. תורמת לכך העובדה שהסרט צולם בשכונה בה גדלה שמילה, בבתים של קרובי משפחתה. מומלץ מאוד לחובבי קולנוע עצמאי ודמויות נשיות חזקות ומרשימות.

אזהרה:

"הם" – את סרט הביכורים של הבמאית אנאהיטה גהאזביניזאדה ראיתי בפסטיבל קאן האחרון שבו שפטתי בתחרות הדקל הקווירי. האכזבה של כל שופטי התחרות מהסרט הייתה עצומה. זה הסרט העלילתי הארוך הראשון שהדמות הראשית שלו מוגדרת כ "non-gendered" אבל התוצאה פשוט מפרכת ומעיקה לצפייה. העלילה עוקבת אחרי ג'יי (14), שמעדיפים את שם התואר "הם". הם גרים עם הוריהם בפרבר של שיקגו ונוטלים חוסמי הורמונים כדי לעכב את הבגרות המינית. התוצאה סטודנטיאלית, יומרנית, לעיתים אף חובבנית. חלק מהשחקנים, כמו הרופא של ג'יי, הם אינם שחקנים ואינם מצליחים לעבור מצלמה. לדאבוני דווקא הסרט הזה הוא אחת החוויות הקולנועיות הקשות שעברתי בפסטיבל קאן האחרון.

מחווה קולנועית שאסור להחמיץ:

"ראש מחק" סרטו הראשון באורך מלא של דייויד לינץ' החוגג בימים אלו 40 שנה לעשייתו, יוקרן בפסטיבל. זהו סרט שצפיתי בו מספר פעמים בהקרנת חצות בסינמטק תל אביב לפני יותר מ-20 שנה כאשר הייתי תלמיד תיכון. מומלץ מאוד. עוד שני סרטים של לינץ' יוקרנו במסגרת המחווה החגיגית לעשייתו ואת שניהם ראיתי בקולנוע הוד ז"ל: "טווין פיקס: אש הולכת איתי" המציין עשרים וחמש שנים לעשייתו. זה היה הסרט שנוצר אחרי שהסדרה "טווין פיקס" ירדה מהמסכים. הסרט מקדים בעלילתו את סדרת הטלוויזיה המיתולוגית ומתאר את ההתרחשויות לפני מציאת גופתה של לורה פלאמר. הסרט השלישי במחווה החגיגית, הוא "כביש אבוד" המציין 20 שנה לעשייתו. הסרט משנת 1997 נחשב לשולי בקריירה של לינץ', במיוחד אחרי ההצלחות העצומות של "לב פראי" ו"טווין פיקס". למרות זאת מדובר באחד הסרטים הסוריאליסטים והמסתוריים ביותר של לינץ'.

לסקירת ההמלצות הנוספות של רון פוגל ואלעד שלו לפסטיבל: לחצו כאן

ללוח הקרנות הפסטיבל: לחצו כאן