סרטו של ערן קולירין הוא הזוכה הגדול בטקס פרסי אופיר ה-32 לאחר שגרף 7 פרסים בהם פרס הסרט, הבמאי, השחקן, השחקנית והתסריט. "תמונת הניצחון" של אבי נשר זכה ב-3 פרסים מתוך 15 להם היה מועמד, אך הבמאי התנחם בפרס מפעל חיים • כל הזוכים והנאומים הפוליטיים הסוערים בכתבה
טקס פרסי אופיר ה-32 התקיים הערב (שלישי) במרכז 'דוהל' בשכונת התקווה בתל אביב וציין את שובו של הקולנוע הישראלי לחיים לאחר שנת הקורונה הקשה שסגרה את האולמות וגרמה לדחיית צאתם של סרטים ישראליים רבים. דחייה זו גרמה השנה לטקס תחרותי ועמוס במתמודדים איכותיים שבסיומו הוכתר הסרט "ויהי בוקר" של ערן קולירין כזוכה הגדול עם זכייה ב-7 פסלונים - פרס הסרט הטוב ביותר, הבמאי, השחקן, השחקנית, שחקנית המשנה והליהוק.
"ויהי בוקר", המבוסס על ספרו של סייד קשוע ועוקב אחר עובד היי-טק ערבי ירושלמי ששב לכפר הולדתו לרגל חתונת אחיו ומוצא עצמו כלוא בסגר צבאי, השלים דאבל לאחר שזכה לפני שבועיים בפרס הסרט הטוב בפסטיבל חיפה וייצג את ישראל בקטגוריית הסרט הבינלאומי הטוב ביותר בטקס האוסקר הקרוב. זו הפעם השנייה שסרט של קולירין זוכה בפרס הסרט הטוב לאחר זכיית "ביקור התזמורת" בשנת 2008, שנפסל מלייצג את ישראל בטקס האוסקר בשל היותו דובר אנגלית ברובו. "ויהי בוקר" גבר בקטגוריית הסרט הטוב על הסרטים "תמונת הנצחון" של אבי נשר, "אגדת חורבן" של גידי דר, "הברך" של נדב לפיד ו"מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם" של דני רוזנברג. שני האחרונים יכולים להירשם כמאוכזבים הגדולים של הערב לאחר שיצאו מהטקס בידיים ריקות.
[*]
(צוות "ויהי בוקר" עם פרס אופיר. צילום: איציק בירן ואלירן אביטל)
סרטו של ערן קולירין עורר סערה בבכורתו העולמית בפסטיבל קאן לאחר ששחקניו סירבו להשתתף בבכורה בשל הגדרתו כסרט ישראלי. לטקס אופיר לא הגיעו צמד השחקנים הראשיים אלכס בכרי וג'ונא סולימן, שזכו בפרס השחקן והשחקנית בהתאמה, בשל היותם בצילומים בברלין, אולם נציגי הסרט נשאו בשמם נאומים פוליטיים נוקבים. בנאומו של בכרי נאמר: "לדעתי כל אמנות היא בהכרח פוליטית וצריך לנצל כל הזדמנות כדי למחות על אי צדק. השיוך שלנו והזכות להגדרה עצמית כפלסטינים לא צריכים להוות איום אלא להיפך - להיפתח לתרבות נוספת ושווה". סולימן מסרה כי "במצב נורמלי הייתי אמורה להרגיש אושר והכרת תודה, אך זה בלתי אפשרי כשיש מאמצים בלתי נגמרים להסתיר את זהותי כפלסטינית. זה לא מותיר לי מקום להרגיש שמחה. רק כעס ותסכול". בעוד איאהב אליאס סלאמה שזכה בפרס שחקן המשנה כן הגיע לטקס ואמר: "יש לי חלום לא פוגע באנושות ולא מזיק בבריאות - שלום צודק לעם הפלסטיני. משאלה שנייה היא חיי רוגע, שלווה ויצירה לאזרחי המדינה".
גם שר התרבות חילי טרופר נשא נאום בו התייחס למחלוקות הפוליטיות ולוויכוחים המתמידים שעוררה שרת התרבות הקודמת מירי רגב. "יש באולם הזה הרבה דעות שונות, אני מתכוון לחסוך בהתכתשות בין פוליטיקאים ליוצרים ולאמנים עם פחות צעקות וריבים. היה לנו מספיק מזה בשנים האחרונות. דווקא משום שאני כה משוכנע בזהותי, אין לי קושי להכיל ביקורת ועמדות מנוגדות וזהויות מגוונות. מדינת ישראל חזקה ויציבה מכדי להתנודד מכל ביקורת. נעמוד בזה ואולי גם נצמח מכך".
מעבר לסוגיות הפוליטיות היה גם טקס שהתנהל הפעם באופן קצבי יותר עם הנחייה מוצלחת של שי אביבי ועלמה זק וקטעי מעבר חביבים בהם הם מופיעים בסרטים ישראליים מהעבר. אולם הרצון לזרז את הטקס ולקצר את הנאומים גרם גם לסיטואציות מביכות כמו השתקת המיקרופון של ריימונד אמסלם בעת נאום זכייתה בפרס שחקנית המשנה על "הבית ברחוב פין" (שהצהירה מיד לפני שנקטעה על ידי המוזיקה: "מאחלת לנו שנעשה סרטים שהם לא רק דלי תקציב. מגיע לנו יותר מזה. אנחנו עושים נסים") ושל הבמאית ונסה לאפא שלא זכתה להגיד מילת תודה על זכייתה בפרס הסרט הדוקומנטרי באורך מלא – "שפאר בדרך להוליווד".
מלבד "ויהי בוקר", סרט נוסף שיכול לצאת מרוצה מהטקס הוא "אגדת חורבן" של גידי דר שזכה ב-4 פסלונים – עיצוב אמנותי, פסקול, עריכה ומוזיקה מקורית. "תמונת הנצחון" של אבי נשר אמנם היה מועמד למספר שיא של 15 מועמדויות (לצד "ויהי בוקר"), אך זכה רק בשלושה פסלונים בקטגוריות משניות – צילום, איפור ועיצוב תלבושות. נשר התנחם בפרס מפעל חיים אותו קיבל מהשחקנית נטע גרטי בו הודה בנאום מרגש לבנו ארי שנהרג בתאונת פגע וברח: "לצערי הגדול בני ארי אינו איתנו באולם, אך הוא תמיד בלבי ומול עיניי. בלי השיחות שהוא עדיין מנהל איתי מדי יום לא הייתי עושה קולנוע". זוכים נוספים בפרס מפעל חיים הם המפיק איתן אבן שקיבל את הפרס משותפתו להפקת "הקיץ של אביה" – גילה אלמגור - והמורה למשחק רותי דייכס שקיבלה את הפסלון מתלמידה, עמוס תמם.