Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: ג'ים גרמוש

השבוע עולה על מסכי הקולנוע הסרט "קפה וסיגריות" שביים אחד היוצרים היותר מעניינים מקוריים ומוכשרים שיש היום, ג'ים ג'ארמוש. אם במקרה השם לא אומר לכם כלום, וסרטים כמו "מונית לילה", ו-"גוסט דוג דרכו של הסמוראי" לא מצלצלים לכם מוכר כנראה שפספסתם חלק גדול מהעשייה האיכותית של השנים האחרונות. יאיר הוכנר, מעריץ מושבע של הבמאי פורש לפנינו בסדרה של שלוש כתבות את ההיסטוריה שלו, האומנות שלו והפילוסופיה שעומדת מאחוריה.

"אין לי שום תשוקה לעשות סרטים שמיועדים לקהל ספציפי. מה שאני רוצה לעשות הם סרטים שמספרים סיפור. אבל איכשהו בדרך חדשה, לא צפויה, לא בדרך המקובלת והמניפולטיבית שמשפיעה על קהל הצופים". כך הצהיר הבמאי העצמאי והבלתי מתפשר ג'ים גרמוש, שסרטו " קפה וסיגריות" יוצא השבוע לבתי הקולנוע בישראל.

ג'רמוש התגלה בשנת 1984 בסצינת האמנות בניו יורק עם סרטו "זרים יותר מגן עדן", סרט פיקארסקי שצולם בשחור לבן, בתקציב זעום ומשיכה חזותית אל הניאו ריאליזם האיטלקי. הסרט זכה בפרס מצלמת הזהב בפסטיבל קאן. שנתיים אחר כך צילם עוד סרט הזוי שהביקורת הרעיפה עליה שבחים בשם "נרדפי החוק". בשנת 1989 ג'רמוש סוגר מעגל בסרט מסע שלישי בשם "רכבת המסתורין" - בעקבות סרט זה ג'רמוש תואר על ידי וינסנט קאנבי מה"ניו יורק טיימס" כיוצר הכי הרפתקני ומעניין באמריקה בעשור האחרון. ג'רמוש הסביר את הצלחתו בכך שהוא רואה את ארצות הברית דרך עיניי זר וששאיפתו לעצב שפה קולנועית חדשה על ידי כמה השפעות: הקולנוע האירופאי, היפני והוליווד הקלאסית. "אני מעוניין למצוא גשר בין שני העולמות. אני רוצה לאמץ לחיקי את שני העולמות בלי לנטרל אותם".

ג'ים ג'רמוש נולד ב- 22 בינואר 1953 בעיר התעשייתית אקרון, שלא רחוקה מקליבלנד, אוהיו. הוא מתאר את אביו כאיש עסקים שעבד קשה בחברה ליצור גומי כדי לתמוך במשפחתו. לפני שאמו התחתנה היא היתה כתבת בעיתון המקומי "אקרון בייקון – גורנל", וכיסתה בעיקר את עסקי השעשועים. סבתו היתה חובבת אמנות וספרות מודרנית והיא דחקה בו לקרוא ולכתוב. בשנת 1970 הבין שהעתיד אינו שוכן באקרון, והוא נרשם לבית הספר לעיתונות באוניברסיטת נורתווסטרן, שם הבין שהשאיפה שלו בחיים עוד מילדותו היא להפך למשורר. “Poets are the lifeblood of any culture" טען.ולמרות זאת, עוד בילדותו אהב ג'רמוש לצפות בסרטי אימה יפאניים וסרטי ג'ימס בונד אבל שני סרטים אמריקאים בשחור לבן בכיכובו של רוברט מיצ'ם השפיעו עליו יותר מכל : "ליל הצייד" שביים השחקן צ'ארלס לאטון, שבו מיצ'ם מגלם פושע רצחני המתחזה למטיף דתי הרודף אחר שני ילדים מסכנים שהיו עדים לרצח. סימן ההיכר של הסרט הוא כתובות הקעקע של המילים אהבה ושנאה צרובות בפרקי אצבעותיו של הרוצח. הסרט השני הוא “Thunder Road” סיפורו של כפרי המייצר משקאות חריפים שלא כחוק. ג'רמוש סיפר שאחרי שצפה בסרט הוא לא תיאר לעצמו שסרטים יכולים להיות כל כך מפתים ומסוכנים.

בשנת 1971 עבר לאוניברסיטת קולומביה בניו יורק שם למד בחוג לספרות אמריקאית ובין מוריו היו דיוויד שפירו וקנת' קוץ, דמויות מרכזיות בתנועה החלוצית של הספרות האמריקאית. בהשפעתם הוא החל לקרוא ספרות פוסט מודרנית וספרות מופשטת.

בשנת 1975 במהלך הסמסטר האחרון שלו בקולומביה ג'רמוש טס לפריז ושם גילה עולם חדש של קולנוע דרך הארכיונים של הסינמטק הצרפתי. קולנוע יפני של במאים כמו ימאמורה, אוזו, מיצאגוצ'י ובמאים אירופאים כמו ברסון ודרייר אפילו נחשף לסרטיו של הבמאי האמריקאי הגולה סמואל פאולר. "כשחזרתי מפריז הבנתי שהכתיבה שלי הפכה לקולנועית יותר. יותר מדי ויזואלית ותיאורית".

כשחזר לניו יורק הגיש ג'רמוש בקשה להתקבל למחלקה היוקרתית ללימודי קולנוע באוניברסיטת ניו יורק. מאחר ולא היה לו ידע קודם או ניסיון בקולנוע הופתע בכלל שהתקבל. באוניברסיטה הפך להיות עוזרו האישי של הבמאי ניקולאס ריי שלימד שם. ריי זכור בעיקר בזכות יצירת המופת "מרד הנעורים".

הוא התיידד עם הבמאי הגרמני וים ונדרס ("פריס טקסס", "בואנה ויסטה קלאב") והפך לעוזר הפקה בסרטו התיעודי “Lightning over Water" שבו תועדו שנות חייו האחרונות של ניקולאס ריי. באותם שנים ג'רמוש הגיע למסקנה הסופית שלעשות קולנוע זה מה שהוא באמת רוצה לעשות. "ניק אמר לי", ג'רמוש סיפר לכתב פיפל, "אם אתה באמת רוצה לעשות קולנוע, אל תדבר על זה, תעשה את זה".

במשך ארבע השנים שבהם למד באוניברסיטת ניו יורק עד 1979 ג'רמוש היה חלק מסצינת הפוסט פאנק שפרחה ושגשגה באיסט וילג'. הוא נהג לבקר בתדירות במועדון האומנותי “Mudd Club" והצטרף ללהקת גל חדש בשם "Del Byzanteens" שבה ניגן על קלידים, שר ועזר בכתיבת קטעים מוסיקליים ושירים כמו Atom Satellite"" שהיה מורכב כולו מכותרות של צהובונים. גרמוש מסביר את הצטרפותו ללהקה: "לכל מי שחי באותה תקופה בניו יורק היתה להקה, כאשר הרעיון הוא שלא צריך להיות בעל כישורים טכניים או מוסיקליים. הרוח והרצון היו יותר חשובים וזה השפיע מאד על אנשי קולנוע".

שבועיים אחרי פטירתו של ניקולס ריי החליט ג'רמוש שבמקום להשתמש במלגה שקיבל כדי לממן את לימודיו הוא ישקיע את הכסף בסרט הסטודנטים הראשון שלו, "חופשה קבועה". סיפורו של נער המתגורר במנהטן תחתית שאביו נעלם ואמו מאושפזת בבית משוגעים. הוא מעריץ גדול של צ'רלי פרקר ובתת ההכרה שלו הוא מחפש משמעות נוספת לחייו אבל הדבר שיעורר אותו הוא מפגש עם מספר דמויות יוצאות דופן. הסרט שעלותו היתה 15 אלף דולר עורר את זעמה של האוניברסיטה - גם בזבז את כספי המלגה וגם צילם סרט סטודנטים באורך של סרט קולנוע (80 דקות). "חופשה קבועה" לא זכה להפצה בארצות הברית אבל חציית הגבולות והגעתו לאירופה בשנת 1980 יצרה לג'רמוש קהל קטן ונאמן שגדל יותר ויותר.

עוד על הבמאי מיוחד הזה, מחר, שבת.