Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: הסופרנוס, היהלום שבכתר - עונה שישית

"הסופרנוס", היהלום שבכתר - עונה שישית - ביקורת DVD

01/03/2007

שלח לחבר הוסף תגובה

מאת: רון פוגל

בשעה טובה וכמה חודשים אחרי שהסתיימה הקרנתה בלווין, מגיעה למדפים העונה השישית של סדרת המופת מבית HBO -"הסופרנוס" (בהוצאת הד ארצי/ וורנר הום וידיאו).

דיוויד צ'ייס יוצר הסדרה בכלל רצה לפרוש בסוף העונה החמישית, אבל שכנועים נמרצים (מלווים בסטיפה גדולה של ירוקים מן הסתם) גרמו לו לחזור לעונה שישית שמחולקת לשני חלקים. במקום שלושה עשר פרקים כמו בכל אחת מחמש העונות הראשונות, העונה השישית (והאחרונה ככל הנראה) היא באורך עשרים פרקים כשבמארז שיצא לאחרונה מופיעים שנים עשר הפרקים הראשונים.

[*]

רשת HBO הביאה את הטלוויזיה לשיאים חדשים. "קרניבל", ששתי העונות שלה גם יצאו ב- DVD (שוב, הד ארצי/ וורנר הום וידיאו) הצטיינה במורכבות ובחזותיות מהממת, "אוז" היתה מלכת האכזריות (תודה לאל שהחזירו את אדביזי ואת אוגוסטוס היל לאבודים) וב"סקס והעיר הגדולה" היתה קלילות משכרת וממזרית שהפכה את נעליו של ג'ימי צ'ו למבוקשות ביותר בעולם.

אבל הסופרנוס היא היא ה"יהלום שבכתר" של הרשת הנועזת והחתרנית הזו.

[*]

גם בעונה השישית הסדרה לא עוצרת לרגע ומשאירה את הצופה פעור פה פעם אחר פעם. גם אם נשים בצד את כל נפתולי העלילה ואת אוסף הדמויות המרשים (אני חולה על פולי) הרי הדבר החזק ביותר בסדרה הוא האמינות שהיא משדרת והתחושה שאתה צופה אולי בשכניך מעבר לקיר, שחוץ מזה שהם מאפיונרים אכזרים, צריכים להתמודד עם בעיות היום יום של גידול משפחה, דאגה לדור המבוגר, חינוך ילדים, עזרה לחברים בצרה וגם התמודדות עם בעיות אמונה ומוסר.

טוני סופרנו (ג'יימס גנדולפיני המעולה) הוא האנטי מאפיונר האולטימטיבי, הוא שמן, לא מתוחכם (איפה הוא ואיפה סאני סטילגרייב מ"סוכן סמוי") יש לו לב חם והוא אבא אוהב ובעל דואג. הוא אפילו הולך לפסיכולוגית! (אחד הצירים המרכזיים בעלילה שמשמש כמעין אתנחתא וכסוג של מקהלה יוונית שאומרת את אשר על ליבו של הגיבור).

[*]

ה"בעיה" היא שטוני הוא בוס מאפיה קשוח וכשצריך, הוא אפילו יחסל את בן דודו במו ידיו. גם בעונה השישית משחק צ'ייס, היוצר, על הדואליות הזו ומתעתע בצופה שרגע אחד מזדהה עם האדם החביב הזה ומייד אחר כך כמעט מקיא כשטוני מתעלל במישהו. את ה"טריק" הזה מבצע צ'ייס בעצם על כמעט כל הדמויות ואחד משיאי העונה הוא הקטע שבו פולי - דקה אחרי שבוכה על מות אימו - מרביץ לאיזה בחור מסכן ומסביר לו שאם לא ישלם לו פרוטקשן, עוד דברים ישברו אצלו...

בעונה הזו יש תחושה של סיום והתחלה, מבלי לגלות יותר מדי, טוני זוכה ל"הזדמנות שניה" וכביכול משנה את השקפתו על העולם. אשתו מודה סוף סוף בכך שהיא שיקרה לעצמה כל השנים לגבי העבודה של בעלה וכריסטופר מנסה שוב לרדוף אחרי החלום להכנס לסרטים. אבל משתתפי הסופרנוס לא חיים חיים נורמליים וכשאתה חבר באירגון פשע, תרצה או לא תרצה, המציאות (או הרוצח השכיר, או ה - FBI) תנקוש על דלתך במוקדם או במאוחר ותצעק: reality check.

[*]

אני אישית, העדפתי תמיד להימלט למחוזות הפנטזיה של "אוז" (שילינג'ר ,שילינג'ר,איפה אתה?), אבל ה"סופרנוס" תופסת אותך בגרון ואומרת לך "כאן אין פנטזיה, אלו החיים האמיתיים" ואתה נאלץ להסכים ולא מסוגל להוריד ממנה את העיניים.

על איכויות המשחק של שחקני הסדרה כבר נכתב רבות וניתנו הרבה פרסי "אמי". השילוב של משחק איכותי, במאים מהשורה הראשונה בטלוויזיה, יוצר מבריק ועלילה שמגיעה לשיאים ממש לא לפי הספר, כל אלה הופכים גם את המארז האחרון של "הסופרנוס" לחוויה שיש להתענג עליה.

[*]

המלצה שלי - אל תיראו את כל העונה בבת אחת, קחו פרק פרק וצפו בהנאה.

התוספות למארז קצת מאכזבות וכוללות פרשנות לארבע פרקים, בעיקר עם יוצר הסדרה וגם עם צוות השחקנים, נחמד אבל ציפיתי לעוד דובדבנים בעוגת הקצפת הזו.

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »