Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: השטן לובשת פראדה

מאת: בן חכים

אחת הסיבות שגרמו לי להישאר ער כל הלילה מול טקס האוסקר הגווע, הייתה לראות את המועמדת, מריל סטריפ, מחייכת למאית השנייה, לאחר הקרנה של חמש שניות ממשחקה מעורר ההערצה בסרט המצליח, "השטן לובשת פראדה" שיצא לא מכבר ב- DVD (בהוצאת גלובוס יונייטד).

לא עבר זמן רב עד שהבנתי שבאותו הלילה אקבל הרבה יותר משציפיתי, כאשר שתי הבננות, אן התאווי (כוכבת "יומני הנסיכה", "הקסם של אלה" ו"הר ברוקבק"), ושותפתה לשולחן העבודה בסרט, אמילי בלאנט, הגישו את אחת המועמדויות, כאשר הן משתרבבות בסטייל אל תוך תפקידן מהסרט, באופן המחייב את סטריפ, שישבה לה בנינוחות בשורה הראשונה, לשתף פעולה ולהיכנס בפעם האחרונה, בינתיים, לנעליה של מירנדה, "הבוסית מהגיהנום".

[*]

השניות הבודדות הללו רק הוכיחו לי שוב, כי עם כל הקיטשיות שבו, "השטן לובשת פראדה" הצליח, אולי לא מתוך מניעים מקוריים, אך עם עשייה זורמת, צבעונית ושחקנית ראשית קולחת, להיכנס באופן אוניברסלי ובלתי תלוי לליבם של צופי העולם באשר הם, ולהפוך את החוויה הקולנועית למוצר ממכר, מקפיץ, מניע ומלא ברפרנסים מדוייקים לחברתינו אנו, שספק אם ייעלמו מהעולם בתקופה הקרובה או בכלל.

אחד הספרים המצליחים של שנת 2003, "השטן לובשת פראדה", שכתבה לורן וייסברגר, מספר את עלילותיה של מתלמדת צעירה שמגיעה לעבוד באחד ממגאזיני האופנה היוקרתיים שיש בניו יורק ומוצאת את עצמה בשירותיה של עורכת המגאזין, שטן עלי אדמות. הרומן מבוסס על דמותה של עורכת המגאזין "ווג", אנה וינטאור, ועל ניסיונותיה של הסופרת, וייסברג, שהייתה מתלמדת שלה.

[*]

הכוכבת הצעירה, אן התאווי, כמו ברוב סרטיה, לא מצליחה להתרומם מעל לאופי החסוד והשמרני ולהוציא הטון הבוגר שגיבשה לעצמה, איננה מצליחה לעוות מעט את קווי דמותה מעבר לטקסט היבש, מה שיוצר דמות שטוחה שלקראת סיום הסרט, מצליחה לעלות על עצבי כולנו.

אפשר לומר שכל הדמויות בסרט נמצאות פחות או יותר באותה הרמה ההתחלתית איתה יצאו לדרך. גם שותפתה לקבלה, אמילי ואפילו מירנדה (סטריפ), למרות משחקה הלא ייאמן, אינה יוצאת מה'טיפוס' הרע השקדן - אבל האווירה שנוצרה לה ב"השטן לובשת פראדה", הביאה איתה גם את המסקנה שזה ממש לא משנה אם הדמות היא עגולה, שטוחה או סתם מצומקת.

[*]

מאחר והסרט לא משתרך למשך שעות ארוכות, העובדה כי הדמויות לא עוברות שינוי משמעותי לאורך הסרט, ממש לא מפריעה להנאה הקליפית הזורמת והנפלאה שהצליח ליצור דיוויד פרנקל, שפשוט העביר אל המסך את העולם הנוצץ והאכזרי בהצלחה מפתיעה.

בהצצה חפוזה אל הסרטונים שבתוספות ה - DVD, מתגלה שאפילו הקטעים הקיצוניים המצויים בסרט, לרבות סיקוונס "הסטייק" ו"ספרי הארי פוטר" ממש לא הוצאו מהקשרם, ולאחר ששומעים את הסיפורים האמיתיים אותם עברו העובדים האמיתיים במשרדי האופנה הגרנדיוזים האלו, הסיקוונסים המטורפים מצליחים להיתפס כמתונים יחסית.

[*]

"השטן לובשת פראדה" לוכד מקום נכון וטבעי באדם - כולנו רוצים לראות ולהיראות, להתבטא ולהגיב. כולנו רוצים להצליח, אם זה בחיים האישיים ואם במקצועיים. מיקום ההתרחשות העיקרי בסרט - משרד האופנה, סוגר לנו את הצרכים האלו ב-360 מעלות ויוצר קונפליקט פנימי מתבקש אצל הגיבורה, המכסה כמעט את כל השאלות הגלובליות הנוגעות לכולנו - איך להסתדר עם הבוס החדש? איך לשלב עבודה עם חיים אישיים? מה קורה כשהאחד עולה על השני? איך אני נראה מול האנשים האחרים? האם אני אשתלב? האם יכירו בי? איך אני צריך להתלבש? מה צו האופנה בכלל? וכו'.

כאשר לוקחים את כל השאלות המרתקות הללו ושמים אותם על כתפיה של ילדונת תמימה, חסודה וצדקנית, שבמקרה הטוב מתלבשת בדומה לסבתה וממקמים אותה באווירה קצת גדולה עליה - הרי לכם סיפור סינדרלה מוצלח ויפה המשליך לא מעט על עצמינו ועל חיינו האישיים - ומביא אותנו שוב אל המשפט הנדוש, אך בדרך בידורית ומקסימה - "מה היינו עושים אילו...?"

[*]

ייאמר לזכותו של דיוויד פרנקל, כי למרות שאופפים את יצירתו לא מעט מצבים קיצוניים מדי וסיפור הצלחה שחוק שלעיתים נראה ממוחזר מסרטים עברו, העשייה היא קצבית, נכונה, בנוייה באופי תוסס ועדכני הנשלטת ע"י שחקנית ראשית מהפנטת ומלאת כריזמה (סטריפ), מה שמקשה על הדעיכה השורצת על רוב הניסיונות הדומים ומציב תהליך למידה של עולם, המשולב בהנאה שלמה מההתחלה ועד הסוף.

והפעם, לא נשאיר אתכם עם הבקרוב של הסרט אלא עם אחת התוספות היותר נחמדות, הפספוסים - לחיצה על מרכז התמונה תטען את הסרטון שאורכו כחמש דקות.