Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: טאפאס

מאת: רון פוגל

את הטאפאס - מנות הנשנושים החביבות המוגשות בברים בספרד, כולם כבר מכירים (ומי שעוד לא, ימהר ויטעם). מה שלא הרבה יודעים הוא כי משמעות המילה היא כיסוי, או מכסה.

כך, בסרטם הראשון של הבמאים חוסה קורבאצ'ו וחואן קרוז, שצולם בשכונה בה גדלו בברצלונה, רוב הדברים אינם מה שהם נראים.

[*]

בעל בר הטאפאס מסתיר את העובדה שאשתו עזבה אותו. הבחור הצעיר העובד בסופר ובעלת המעדנייה השכונתית מסתירים את סיפור אהבתם. הקשישה החביבה מסתירה מהסביבה שבעלה גוסס (ותוך כדי ישיבה בבר הטאפאס מוכרת בנון שלנטיות סמים לצעירי השכונה) והפועל הזר הסיני שעובד במטבח היה בכלל שף במסעדת פאר בהונג קונג.

ניסיון הדמויות להסתיר את האמת נובע מהקושי שלהם להתמודד איתה והסרט, למרות מראהו הלכאורה קליל, עוסק בשאלת התמודדות האדם עם חייו, החיפוש אחרי האושר והפחד הגדול מהבדידות, אותה בדידות שהכי קל להרגיש אותה בלב הכרך הגדול (ויש סצנה מצוינת המתרחשת בדיסקוטק שממחישה את הבדידות והניכור שבתוך ההמון).

[*]

לפי יוצרי הסרט התשובה לא תמצא למשל אצל הכנסייה (ששתי התייחסויות קצרות ומשעשעות אליה מסגירות את דעת היוצרים), אלא אצל האדם פנימה ובדרך של השלמה עצמית.

מאד אופנתי היום לעשות סרט השוזר בתוכו מספר עלילות (שחלקן בדרך כלל נפגש בשלב זה או אחר) זה מעניק לסרט נפח, מאפשר לדחוס כמה שיותר דמויות למרקע ולפעמים גם יכול להעניק לצופה חוויה עשירה יותר, אבל, זהירות! לא כל מה שטוב ל"סיריאנה" המצוין או ל"תמונות קצרות" של אלטמן יכול להצליח בכל מקרה אחר.

[*]

ב"טאפאס", לא כל עלילות המשנה הן בעלות אותו משקל סגולי וחלקן אף הרבה פחות מעניינות מהאחרות. העלילה בין זוג הקשישים דורשת לדעתי סרט נפרד ולעומתה עלילת הטבח הסיני נדמית כלא יותר מהערת שוליים בגוף הסרט. וכך, סובל הסרט מעליות ומורדות בעניין שנוצר אצל הצופה ונשארת תחושה כי הסרט אינו מאוזן מספיק. גם הקצב של הסרט אינו אחיד וסצנות קצרצרות באות אחרי סצנות ארוכות ומייגעות.

ובכל זאת, זהו סרט ספרדי, שמצולם במיטב המסורת בחום אוגוסט המעיק (תאמינו לי, לא מומלץ להיות בברצלונה בקיץ, חם שם רצח), כולם מזיעים, ההורמונים משתוללים, לובשים קצר, הצבעים בוהקים (מי אמר אלמודובר?) והמרפסות מלאות חמניות. אכן - חגיגה לעיניים.

[*]

צוות השחקנים מנפיק הופעה סבירה, כשאותי הרשימה במיוחד השחקנית אלווירה מינגז (שזכתה באוסקר הספרדי לשחקנית משנה על תפקידה בסרט), המגלמת את דמותה של בעלת מעדנייה המתאהבת בבחור מהשכונה, העובד בסופר ובא אליה כדי לתקן לה את הווידיאו.

מינגז, בת ה- 41, כובשת בתור האישה הבודדה הכמהה לאהבה, אך כלואה בתוך חששותיה שלה להיפגע ומעדיפה מערכת יחסית וירטואלית באינטרנט על פני מאהב צעיר ונמרץ. היא גם אומרת למאהב את המשפט האלמותי "עוד כמה שעות אור, כדאי שנלך לישון, כל אחד במיטה שלו" (גם עבדכם הנאמן שמע יותר מפעם אחת את המשפט הזה שככל כך מאפיין מערכות יחסים בעיר הגדולה).

[*]

כמו כרמן מאורה או סופיה לורן בשעתו, מצליחה מינגז למלא את המסך בנשיותה (היא גם מאד סקסית) - גם אם לא מדובר ביפיפייה קלאסית.

גם שאר השחקנים נראים מאד אנשים "רגילים": שמנים, עם שיניים עקומות ועוד תחלואים שרק מראים כמה הריחוק מהוליבוד עושה טוב לפעמים לסרטים.

[*]

למרות שהסרט צולם בברצלונה, מי שמצפה לסיור כתובות בעיר יתאכזב ורוב הסצנות הן סביב בר הטאפאס שהיה יכול להיות הבולנג'רי המקומי בפאריז או הדלי בניו יורק או הקפה בשינקין. גיבורי הסרט חיים בעולם מסוגר ובועתי כשאת העולם החיצוני מייצגת דווקא תרבות סרטי האקשן מהמזרח בכיכובו של ברוס לי - דוגמא הזויה ומנותקת המבטאת את איבודו לדעת של היחיד במטרופולין המודרני. סופו של הסרט אופטימי (גם אם קצת מאולץ) והצופה נותר עם הרגשה כי בכל זאת יש תקווה לעתיד טוב יותר.

טאפאס הוא סרט קטן ולא ממש חשוב, אבל כזה שתופס אותך לכמה רגעים וצובט בלב וגם זה משהו בימים אלו.

מומלץ לחובבי אורבניות ואוכל.