אחרי סרט כזה, לך תסביר מה אתה מוצא באימה? –ביקורת טלוויזיה

מאת: רון פוגל

מה נאמר ומה נגיד, שיש סרטים שמלכתחילה נוצרו בחטא? שנגמרו הרעיונות לתסריטאים בהוליווד? שפריס הילטון מופיעה בסרטים לעשר דקות ובתפקידים זניחים וכותרות העיתונים זועקות "בכיכובה של פריס הילטון"? אכן יש שאלות שכנראה רק לתאבי הבצע בהוליווד יש פתרונות.

"בית השעווה" משנת 2005 שמשודר היום, שישי ה- 15 בספטמבר, בערוצי הלווין והכבלים (באותה שעה אגב) הוא עוד זוועתון זניח ומרגיז שרק מבייש את הז'אנר שבו הוא מתהדר וגורם נזק יותר משהוא מועיל.

[*]

אחרי סרט כזה, לך תסביר לאנשים מה אתה מוצא בסרטי אימה? הסרט הוא גרסא חדשה לסרט באותו שם משנת 1953 שסיפר על אומן המתגורר בלונדון ויוצר בובות שעווה. כתוצאה מתאונה שארעה לו, הוא מוסיף לעבודתו מימד מיוחד ביותר. בסרט ההוא כיכב וינסנט פרייס, אולי גדול שחקני האימה אי פעם, והסיפור היה מותח ונוגע ללב. איפה וינסנט פרייס ואיפוא הגרסא החדשה שנמוצגת היום בyes 2?

באותה נשימה ניתן גם להזכיר סרט לא מוכר משנת 1979 הנקרא "מלכודת תיירים" ועסק ביוצר בובות (חלקן משעווה) המעלים צעירים המגיעים לסביבה הנידחת שבה הוא גר ומשתמש בגופותיהם להעשיר את אוסף הבובות שלו. גם "מלכודת תיירים", שאינו סרט מופת, מראה את חידלונו של בית השעווה גירסת 2005 ואת כישלונו ביצירת סיפור מרתק ומותח.

[*]

בגרסא הנוכחית, שוב אנו נאלצים להשתעמם למוות בפעם האלף מקבוצת בני נוער אמריקאים טיפוסית (החתיך, הכושי, השמנמן, הבלונדינית והרגישה) הנוסעת, בלב הישימון ומוצאת עצמה בעיר לא מוכרת עם מקומיים מבהילים ואלימים.

החבורה העליזה (מראש אפשר לדעת מי ימות ומי יחיה, צריך פשוט לראות את אחד מסרטי "סיוט ברחוב אלם" ו\או "יום שישי ה - 13") נלחמת על חייה לפי כל כללי המשחק ,יש הרבה צרחות, גופות מרוטשות ובסוף, טוויסט מפתיע.

העלילה כל כך צפויה והשחקנים כל כך גרועים (למעט אולי צ'ד מייקל מרפי מהסדרה "מגרש ביתי" שאליו יש לי סימפטיה לא ברורה) שאפשר להעביר את מחציתו הראשונה של הסרט בקריאת עיתון או ברחיצת כלים - שום דבר ממילא לא קורה. רק אחרי כחמישים דקות הסרט צובר תנופה ונהיה מעניין. גם אז עושה רושם שכל המעורבים בסרט, חוץ ממי שאחראי לנושא השעווה, עושים את מלאכתם כדי לצאת ידי חובה ולמהר לפרויקט הבא.

ובעניין השעווה : זוהי אולי נקודת האור היחידה בסרט שתסריטו מלא חורים כגבינה שוויצרית (תחשבו למשל, איך שני אחים משלמים חשמל עבור עיר שלמה). האפקטים שניתן ליצור באמצעות השעווה ממוצים עד תום, כולל סצנת סיום נוטפת שגורמת לך לרגע להבין כי היה בסרט הרבה פוצנטיאל לא ממומש.

ומה הקטע עם פריס הילטון? שחקנית היא לא. תפקיד רציני אין לה בסרט. אז בשביל מה לעזאזל דחפו אותה למול המצלמה? עד כמה נמוך יגיעו מקדמי המכירות בשביל שיותר צופים יראו את המוצר שלהם?

האם האמריקאים היום כל כך פוחדים מהחצר האחורית שלהם? האם אנשי המקומות הנידחים המוצגים בסרטים כגון "סיבוב מוטעה" או "בית אלף הגופות" הם עוד אגדה אורבנית שנועדה להשקיט את מצפון העירוניים על כך שעזבו את הטבע ולשכנע אותם שבעצם העיר הגדולה בטוחה הרבה יותר מהמקומות הקטנים שלא מופיעים במפה? והאם אין כאן השלמה עם הניתוק השורר בין העיר לכפר? בשאלות אלו לא עוסק הסרט "בית השעווה" גירסת 2005, אך מין הראוי להעלות אותן ולבדוק מדוע מוצגים אנשי הישימון באופן כה שטני. המלצה להתחלת הניתוח:"גברים במלכודת" עם ברט ריינולדס.

וכדי לקבל טעימה מהסרט, הנה הבקרוב שלו (נו, אתם יודעים, לוחצים על מרכז התמונה וצופים):