קאן, היום ה-5: הסרט שגרם לקהל לקום על רגליו ולהריע

מזג האוויר בקאן השתנה ומהבוקר התחיל טפטוף שיהפוך למבול בהמשך היום. אני פותח את הבוקר במפגש עם ג׳ורג שהיה מנהל פסטיבל הקולנוע של הונג-קונג לפני שעבר לאירופה. אנחנו מחליפים רשמים על סרטי קונג פו ששנינו אוהבים ומדברים על המאסטרים של הקולנוע האסייתי. אני מאוד מקווה לקחת בשנה הבאה את האהבה שלי לסרטי אומנויות לחימה צעד אחד קדימה.

בביתן הישראלי מתקיים מפגש עם חברת ״ברידג׳ינג דה דרקון״ המתמחה בקשרים עם סין. כמנהל שבוע הקולנוע הסיני בישראל לפני שנתיים אני מתעניין בכל יוזמה לשיתוף פעולה קולנועי בין שתי המדינות. מי יודע מה יצא מהיוזמה הזו?

בערב אני יוצא להקרנה של הסרט ״פורט אוטוריטי״ המתמודד במסגרת המשנית של הפסטיבל - ״מבט מסוים״. אי אפשר שלא לכתוב שוב על התורים לסרטים בקאן. דבר שלא נתקלתי בו באף פסטיבל קולנוע אחר. בגלל כמות העיתונאים העצומה (במיוחד מצרפת) צריך לחכות לפעמים קרוב לשעתיים בתור אם רוצים להיכנס לסרט. בגשם שוטף ובעיר שלהפתעתי בכלל לא ערוכה לחורף זה לא התענוג הכי גדול.

הבמאי הצעיר דניאל לסוביץ עולה לבמה עם כל הקאסט הצבעוני של הסרט המספר על בחור שמגיע לניו יורק ומתאהב בבחורה שרוקדת בסצינת הווג המקומית(כמו בקליפ של מדונה בשיר ווג שזו בעיקר סצינה של גייז .פול הגיבור מתאהב בווי היפה, ואז מגלה כי היא נערה טרנסית .האם יחזיק הקשר ביניהם מעמד?

[*]

(צוות הסרט "פורט אוטוריטי" בקאן. צילום: רון פוגל)

אני די התאכזבתי מהסרט שנדמה כסרט סטודנטים דל תקציב עם תצוגות משחק לא משהו ועלילה די פשטנית. לפני כמה שנים ראיתי בפתיחת הפסטיבל הגאה בתל אביב (שבו שוב יהיה לי הכבוד לשפוט השנה) את הסרט ״ליב איט און דה פלור״ שעסק גם הוא בסצינת הריקודים המחתרתית (שם העלילה התרחשה בלוס אנג׳לס). "ליב איט" היה בעיני סרט הרבה יותר אותנטי. מחר אני מראיין את במאי "פורט אוטוריטי" ואת השחקנית הראשית .

הערב ממשיך עם הסרט הרומני של קורנליו פורומביו הנהדר (״שם תואר: משטרה״). ההקרנה מתחילה בשטיח האדום בשמלות מהודרות ופפיונים בדוחק גדול וחיכינו למעלה משעה עד שנכנסנו לאולם הלומייר הענק שבו מתקיימות הפרמיירות של הפסטיבל, במקרה של "השורקים״ ההמתנה הייתה שווה. מדובר בסרט ניאו-נואר המספר על מפקח משטרה מושחת בבוקרשט (השחקן ולאד איבאנוב, שייזכר לעד כרופא הרשע ב״ארבעה חודשים, שלושה שבועות ויומיים״ המופתי) שמשתף פעולה עם רשת לסחר בסמים ומגיע בנפתולי העלילה עד לאיים הקנריים שם הוא לומד את שפת השריקה המקומית שמאפשרת לפושעים להעביר מסרים בלי שהמשטרה תבין את השריקות.

[*]

(הבמאי קורנליו פורומביו צוות הסרט "השורקים" בקאן. צילום: רויטרס) הסרט הוא חגיגה מטא קולנועית עם קטעים מתוך ״המחפשים״, ״פסיכו״ ועוד תופינים. המשחק מעולה ופורומביו שולט בסרט ביד רמה. לעיתים נדמה לי שהוא יותר מדי משתעשע עם עצמו (אחת מסצינות הסיום מתרחשת בסט של סרט), אבל מדובר בתוצאה מרירה-מתוקה ומאוד מהנה. הקהל בלומייר קם על רגליו והריע לבמאי ולשחקנים במשך כמה דקות.

אני ממהר לביתן הישראלי ומספיק לתפוס את סוף ההצבעה בתחרות האירוויזיון .איתי צופים בתחרות כמה וכמה הולנדים חצי שיכורים שמרימים את הגג כשהולנד זוכה. כבר שתיים בלילה בקאן ואני מסיים עוד יום גדוש במסיבה מאוחרת במלון חמשת הימים של אחד מכתבי העת המסקרים את הפסטיבל. לילה טוב מקאן.