Seret מהעבר: 30 שנה להנמלט

היום לפני 30 שנה האחים וורנר הביאו לאקרנים את ״הנמלט״, אחד ממותחני הפעולה המצליחים והמוכרים של שנות ה-90 וזהו זמן טוב לחזור ולבחון מה הפך את הסרט הזה להצלחה כל כך מסחררת שכללה 7 מועמדויות לאוסקר וזכייה אחת לשחקן המשנה ולהכנסות של 369 מיליון דולר ברחבי העולם.

הסרט מבוסס על סדרה באותו השם משנת 1963 ובוים על ידי אנדרו דיוויס, שלפני כן ביים את ״קוד השתיקה״ - הדבר הכי טוב שבו כיכב צ׳אק נוריס מעולם, ״מעל החוק״ ו״מצור ימי״ - שניים מסרטי הפעולה היותר טובים ומהוקצעים של סטיבן סיגל ואת ״החבילה״ בכיכובו של ג׳ין הקמן, שכמו ״הנמלט״ גם העלילה שלו סובבת סביב אסיר נמלט וקונספירציה ממסדית, המנסה למחוץ את האדם הפשוט.

ב״הנמלט״ דיוויס הצליח לאסוף ביד אמן את כל המרכיבים הקולנועיים שעבדו כל כך טוב בסרטיו הקודמים ולרכז אותם ליותר משעתיים של מותחן חתול ועכבר עם מרכיבים קפקאיים של אדם יחיד העומד לבדו מול כוחות ממסדיים מושחתים ועם וייב היצ׳קוקי דוגמת ״39 המדרגות״, המבטא אימה אוניברסלית של האדם התמים והחף מפשע הנלחם על חפותו כנגד כל הסיכויים.

סיפור המסגרת של ״הנמלט״ מאוד פשוט ובסיסי בז׳אנר. ד"ר ריצ'רד קימבל (הריסון פורד), מנתח מכובד בשיקגו, חוזר הביתה לילה אחד ומוצא את אשתו מוכה אנושות. קימבל מספיק להיאבק עם התוקף אך זה מספיק לברוח והרמז היחיד שנשאר אצל קימבל לאחר המאבק הוא שלתוקף יש זרוע תותבת. לאחר שהמשטרה מתחילה לחקור את הרצח, נראה שאין לה עניין לחפור עמוק מדי על מנת למצוא ראיות פורנזיות של האדם שפלש לביתם של הזוג וקימבל, שהיה גם המוטב היחיד בביטוח החיים של אשתו, הופך לחשוד העיקרי ברצח ונידון למוות.

כאשר האוטובוס המסיע את קימבל ואסירים נוספים אל בית הכלא מעורב בתאונת רכבת, קימבל מצליח להימלט ומרגע זה ואילך שמו של הסרט קורם עור וגידים וקימבל כמו חיה פצועה, מאוימת ובודדה שאין לה מה להפסיד, נלחם על חייו ועל חפותו מול אנשים שאינו יכול לתת בהם אמון, כמו חבריו לעבודה או עורך דינו, ובעיקר מול המרשל סמואל ג'רארד (טומי לי ג׳ונס) העומד בראש צוות שוטרים פדרליים שיעשו הכול על מנת לתפוס את האסיר הנמלט.

משחק החתול והעכבר בין פורד וג׳ונס הוא הלב הפועם של הסרט, כאשר תמיד קימבל מקדים בצעד את השוטרים הדולקים בעקבותיו.ֿ שני השחקנים נותנים פה את אחת ההופעות הטובות בקריירה שלהם. מצד אחד פורד מתאים באופן מושלם לתפקיד האדם הפשוט והמעט אפרורי שככל שהעולם סוגר עליו, הופך אסרטיבי, קשוח, עקשן ונחוש יותר. השחקן מצליח, עם מעט טקסט יחסית ובעיקר בשפת גוף ומבטי עיניים, לספר לנו על האימה וחוסר האונים שבה ד״ר קימבל נמצא. גם העובדה שלמרות מצבו קימבל הרופא מטפל באנשי חוק שנפצעו במרדף אחריו, גורמת לנו כצופים להיות בעדו.

מצד שני טומי לי ג׳ונס, ששיחק לפני ״הנמלט״ גם ב״החבילה״ וגם ב״מצור ימי״ של הבמאי, זורח פה באחד מתפקידיו הטובים ביותר בקריירה שעליו זכה בצדק באוסקר לשחקן המשנה. המרשל סמואל ג׳רארד שלו הוא כוח בלתי ניתן לעצירה, איש חוק כריזמטי, אינטליגנטי וחד לשון שלא מערב רגשות בעבודה שלו. בסצנת מפתח בסרט קימבל נעצר במנהרה באיומי אקדח מול ג׳רארד ואומר לו ״לא רצחתי את אשתי״ וג׳רארד עונה לו ״לא אכפת לי״. הדיאלוג הקצר הזה מבטא היטב את החוזקה העיקרית של הסרט הזה והוא התסריט החכם, אנחנו לומדים על הדמויות מתוך המעשים והמילים שלהם מבלי שיספרו לצופים על הדמות ויאכילו אותם בכפית.

כשג׳רארד אומר לקימבל ״לא אכפת לי״ אנחנו מבינים מיד מיהו סמואל ג׳רארד ואת גישת הצדק מול חוק שלו המגדירה את מערכת היחסים המתוחה שלו מול קימבל. לא אמור להיות אכפת לו אם קימבל חף מפשע או אשם, זה לא התפקיד שלו, התפקיד היחיד שלו הוא להיות כלב הציד שצד את הטרף שלו ולהשלים את משימתו. רק במפגש האחרון ביניהם בסוף הסרט כל המתח שנבנה בין שתי הדמויות האלה ישתחרר עם קצת הומור ונגלה שגם ג׳ראלד לא עשוי מאבן.

גם שחקני המשנה, המגלמים את צוות השוטרים של ג׳רארד, נשמעים כמו שוטרים אמיתיים בשיקגו בסגנון הדיבור שלהם ובטקסט ששמו בפיהם והתחושה האותנטית הזו בהחלט עוזרת לצופה לא לשפוט כמה מקטעי העלילה היותר מופרכים בסרט, כמו הסצנה בה קימבל שרד קפיצה מגובה רב לתוך נהר שוצף מלא סלעים ומוקף מפלי ענק ללא שריטה למשל.

התעלומה הסובבת סביב מיהו האיש בעל הזרוע האחת (בגילומו של אנדריאס קטסולאס המצוין) מוסיפה תחושה של נבל אפל ומסתורי שיצא היישר מעולם הקומיקס. הפלאשבקים בשחור-לבן של מקרה הרצח משרתים מצוין את התעלומה הבלשית, קטעי האקשן בעולם טרום CGI מבוימים בצורה סוחפת עם אקשן הוליוודי קלאסי אולד סקול, הרעיונות שמערכת החוק האמריקאית היא לא מושלמת ומסוגלת לשלוח אדם חף מפשע לכיסא החשמלי בלי למצמץ ושהממסד (במקרה הזה הממסד הרפואי) לא יבחל בשום אמצעי על מנת להשיג את מטרותיו הכלכליות, מוסיפים לדאגה שלנו לדמותו של קימבל הנלחם מול כוחות רבי עוצמה, מלחמה בלתי אפשרית כמעט.

יחד עם המשחק הנפלא של כל השחקנים - ובעיקר של טומי לי ג׳ונס מעל כולם – "הנמלט" נשאר אחד המותחנים האפקטיביים, האינטליגנטיים ובעיקר המהנים - מהסוג שכבר לא עושים היום וגם 30 שנה לאחר הקרנת הבכורה שלו לא נס לחו. כ-5 שנים אחרי ״הנמלט״ ג׳ונס יחזור לגלם את דמותו של ג׳רארד ב״המצוד״ לצד ווסלי סנייפס ורוברט דאוני ג׳וניור, גם שם הוא נתן הופעה מעולה, אך התסריט הפחות מהודק ומעניין של הסרט והשינוי בעמדת הבמאי פגעו בתוצאה הסופית וסרט ההמשך לא שחזר את איכותו והצלחתו של קודמו.

לכתבות נוספות במדור Seret מהעבר >> לחצו כאן