לכבוד צאת הסרט "בין כוכבים", סרטו החדש של כריסטופר נולאן, אנחנו ממשיכים בסקירת הסרטים של כריסטופר נולאן והפעם בחלק השלישי בסדרת הכתבות: מה חשבו כתבינו על "התחלה", "עלייתו של האביר האפל" ו"בין כוכבים"?
התחלה (2010)
נתן: לאחר שהתעסק בזיכרון ב"ממנטו" נולאן בחר לצלול עמוק יותר לתוך תודעתו של האדם ולהיכנס לתוך חלומותיו תוך כדי מפגן מרשים של אפקטים. גיבור הסרט הוא קוב (ליאונרדו דיקפריו), מומחה המסוגל להיכנס לחלומות של אחרים ולשנות את דעתם. הוא התבקש ע"י לקוח לשתול רעיון במוחו של המתחרה שלו על מנת שיפרק את האימפריה שהוא עמד לרשת מאביו הגוסס. "התחלה" הוא סרט רב רבדים בו החלום והמציאות מרגישים אותו הדבר. כך נולאן שיחק לראשונה עם הזמן והמרחב. הסצנה המרשימה ביותר בסרט היא סצנת המסדרון ללא כח המשיכה. נולאן עשה לז'אנר המדע הבדיוני פעם נוספת את מה שהאחים וואשאובסקי עשו לו בסוף שנות התשעים עם "מטריקס": הוא העלה אותו שלב נוסף באבולוציה.
ישראל: מבחינתי "התחלה" הוא מפסגות התחכום הקולנועי, רבדים על רבדים של חלומות בתוך חלומות בתוך מציאות בתוך חלום, אפקטים מרהיבים באמת וכמעט שלושה או ארבעה ז'אנרים שונים שמתערבבים בתוך סרט אחד, שבוודאות צפייה אחת לא מספיקה כדי להבין אותו, ובוודאי לא כדי לגבש דעה על הסיום הדו משמעי שלו. תימה מעניינת אחת בסרט זה, שמופיעה גם בסרט "יוקרה" היא ההתבוננות של נולאן על היצירה, ובאופן פרטני יותר, על העולם שלו כיוצר קולנוע. ב"התחלה" הוא משתמש ביצירת החלומות ע"י הארכיטקטים וההתמודדות של לדעת האם אתה נמצא בעולם החלום או בעולם המציאות כמקבילה של הבמאי ליצירת סרט ושל הצופה לתהליך הצפייה בו. גם דמותה של אשתו של דום, גיבור הסרט, שאתה הוא מבלה עשרות שנים בתוך העולמות הדמיוניים של החלום עד שהיא מאבדת את הגבול בין העולם האמיתי לבין העולם של החלום, מזכירה את אשתו של נולאן, שהיא גם המפיקה של כל סרטיו, נולאן ממשיך את המבט שלו פנימה על חיי היוצר ותהליך היצירה.
"עלייתו של האביר האפל" (2012)
נתן: סאגת באטמן הגיעה לסיומה אבל לא לפני שנולאן הציג פעם נוספת נבל מעניין ומושלם: ביין (טום הרדי) היה הדמות המרכזית בו לא פחות מאשר הג'וקר בסרט הקודם. למעשה דמותו של באטמן בסרט השני והשלישי היא הדמות הכי פחות מעניינת. כמה חודשים לאחר שראיתי את "עלייתו של האביר האפל" צפיתי ב"באטמן ורובין" שגם בו הופיע ביין. כשמשווים את ביין המגוחך והילדותי של שומאכר לעומת ביין של נולאן - מבינים עד כמה מוכשר נולאן כבמאי ותסריטאי. "עלייתו של האביר האפל" היה סרט טוב, אמנם פחות טוב מקודמו אבל הרבה יותר מעניין מהראשון. הסרט קשר את הקצוות שנשארו פרומים במהלך הסרט הראשון וסגר מעגל: בלייק (ג'וזף גורדון לוויט( השוטר שעזר לבאטמן להתמודד מול ביין, התגלה כרובין בסוף הסרט (זה נרמז כמה פעמים במהלכו ורק בסופו השם נאמר באופן מפורש). הסרט השאיר מקום לטרילוגיית נוספת אותה אפשר להמשיך עם רובין, אבל נראה שהסיכוי שנולאן ירצה להמשיך לטרילוגיה שכזו הוא לא גדול.
ישראל: נתן, הפעם אני מסכים איתך לחלוטין. "עלייתו של האביר האפל", באמת נפל קצת ברמתו מהקודם (בכל זאת, חתיכת אמת מידה לעמוד בה), אבל עדיין היה סרט מצוין בעיני, דמותו של ביין, למרות שהיא לא יכולה כמובן להשתוות לג'וקר של לדג'ר, היא עדיין, לדעתי, אחת מדמויות הנבלים המוצלחות ביותר בתולדות הקולנוע. במראה, במחוות של רוע כשרוב הפנים מכוסות, ובחידתיות של הסיפור מאחורי הדמות, נולאן שוב כתב דמות ראויה להתמודד מול הגבור הראשי. "עלייתו..." הוא גם, בעיני, הסרט הפוליטי ביותר בסדרה, כשהוא מתכתב ישירות עם המשבר הכלכלי של סוף העשור הקודם והשלכותיו על החברה האמריקאית, המודעות המתעוררת לפערי המעמדות החברתיים והכלכליים שהתבטאה בתנועת "כיבוש וול-סטריט" וה 99%. נולאן הציג בסרט עמדה קצת בעייתית בעיני בסוגיות האלה. בכלל, מלבד חורים לא מוסברים בעלילה וחורים עוד יותר מוזרים בליהוק (אלון אבוטובול? למה ללהק שחקן ישראלי בתפקיד מדען רוסי? אורי גבריאל? באמת?) מדובר בסרט עמוס ומהנה מאוד, שעומד בראש מורם בתוך הטרילוגיה המעולה.
"בין כוכבים" (2014)
[*]
ישראל: לדאבוני טרם הזדמן לי לצפות בו, אבל אחרי מה שכתבתי על סרטיו האחרונים של נולאן האם אני עדיין צריך להסביר לכם למה ועד כמה אני מחכה לו? נתן, זכות הדיבור אליך
נתן: "בין כוכבים" הוא הפרויקט הגדול ביותר של נולאן עד כה. אחרי שהתעסק עם נפש האדם, לא נותר לו אלא לצאת לגלקסיה אחרת. את הביקורת המלאה שלי על הסרט תוכלו לקרוא
כאן, אבל האמת היא שככל שתדעו פחות על הסרט, כך תיהנו ממנו יותר. נולאן שאב השראה מסרטי חלל שונים אבל הושפע גם בעצמו ופיתח אלמנטים מ"התחלה" (היחסיות של הזמן, קיפול מרחבים והעלילות המתרחשות במקביל). הוא המשיך את הראליזם, למרות שמדובר בסרט מד"ב, והתבסס על תאוריות פיזיקליות קיימות. "בין כוכבים" הוא חוויה קולנועית טהורה, זו הוכחה נוספת שקולנוע מסחרי יכול להיות איכותי מאוד והוא מהווה הוכחה מכרעת לכך שנולאן הוא הבמאי הכי מעניין כיום בהוליווד.
מה אתם חושבים על סרטיו של נולאן? ומהו הסרט האהוב עליכם של הבמאי? שתפו אותנו בתגובות