Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: חמשת סרטי הדרמה הטובים של העשור

מאת: בן חכים

לאחר שסקרנו את הסרטים הרומנטיים וסרטי האימה הטובים של העשור, הגיע הזמן לקצת... דרמה. המון סרטים טובים יצאו בעשור האחרון – מ"התרסקות" ועד "ילדים קטנים" ו"סינגל מן" - כולם בחנו את מידת הרגישות שבנו, כולם בחנו את עמידותינו אל מול המצבים הקשים מכל, אך יותר מהכל - כולם בחנו את הקונפליקטים שבחיים – או בשפה פשוטה – הדרמה.

הרי הם לפניכם, חמשת סרטי הדרמה הטובים של העשור החולף, בסדר עולה:

[*]

5. טיסה 93/בית של חול וערפל – בשקט בשקט ובאופן צנוע, יצא אחד הסרטים הפחות מדוברים, בכיכובם של ג'ניפר קולנלי ובן קינגסלי, המתאר את האירועים המתרחשים לאחר שביתה של הגיבורה נלקח ממנה וזו מוצאת עצמה חסרת כל. "בית של חול וערפל" הוא סרט מהסוג הישן והטוב, המתאר בעיה עיקרית אחת ותוקף אותה מכל כיוון אפשרי. ליהוק מצויין יוצר אפקט גבוה אצל הצופה והדרמה הקשה בה מצויה דמותה הניורוטית של קונולי, מובילה אותנו באיטיות בטוחה אל עבר סוף מצמרר. "בית של חול וערפל" הוא דרמה פשוטה, אך מעל הכל הוא סיפור אנושי, המתאר מצב היוצא מכלל שליטה.

[*]

יונייטד 93, אחד הסרטים המצמררים בקולנוע, הינו סיפור אמיתי, המתמקד באירועים שהובילו למתקפה האווירית על מגדלי התאומים ב – 11 לספטמבר. מדובר בסרט יוצא דופן, שלא טומן בחובו גיבור אחד, עלילה אחת, אלא בעזרת פשטות קולנועית חכמה, תנועות מצלמה רוטטות ומבחר לוקיישנים מצומצם, מצליח הבמאי פול גרינגראס ליצור בעתה, מתח וטלטול אצל הצופים, ההופכים להיות לאחד הנוסעים ממש, באחת הטיסות המצמררות ביותר שידעה הוליווד.

[*]

4. השעות – סרטו הקסום והמהפנט של סטפן דאלדרי, לוקח שלוש מהנשים הטובות של הוליווד, דיוות בהתהוות, ניקול קידמן, ג'וליאן מור ומריל סטריפ, ורוקם אותן לאריג קולנועי מרתק, כשדמות אחת ניזונה מהשנייה. בצעדים אמיצים וחסרי תקדים, יוצר דאלדרי את אחד מהפורטרטים היפים בקולנוע – זה של הסופרת ורג'יניה וולף בתחילת שנות ה - 20, פורטרט שזיכה את השחקנית, ניקול קידמן באוסקר. "השעות", לוקח סיפור מרתק ומשתמש במדיום הקולנועי בצורה הכי מדוייקת שלו, כדי להעביר מסר מצמרר וחד ובעזרת שטיח מוסיקלי מיוחד ויוצא דופן המלווה את היצירה, נוצר סרט מרשים וחדשני.

[*]

3. רמז לסקנדל – אחד מסרטי הדרמה היותר טובים, הוא רמז לסקנדל. סרט קטן ומופלא, עם שתי שחקניות מצויינות, ג'ודי דנץ' וקייט בלאנשט, המובילות באומץ רב את העלילה הרכה אך המורכבת ומספרת על שתי נשים וחברות אמת הגובלת באובססיה. הפשטות שבסיפור מצליחה להכניס אותנו בקלות הדעת לסיטואציות ברורות ובדיוק ברגע בו אנו נשאבים לסיפור, הופך את הקערה על פיה ואנו נלכדים במערבולת רגשית עם כרטיס בכיוון אחד. והנחיתה היא קשה במיוחד.

[*]

2. לחיות בתמונות – עוד סרט קטן, שלא עשה הרבה רעש, סרט מופלא על בדידות, מלנכוליות והקו הדק המפריד בינם לבין אובססיה ושיגעון. רובין וויליאמס, במה שאפשר לכנות – אחד מתפקידי חייו, מגלם את סיי פאריש, עובד חנות הצילום הפשוט, שאט אט, עוקב אחר משפחה ומצליח לקבל מהם דבר אחד שהיה חסר לו – תחושת הביחד. באופן איטי ומטריד למדי, מצליח הבמאי, מארק רומנק, להגיע לדקויות בימוי ורגעים קולנועיים צולחים, שלא יביישו אפילו את מרומו של היצ'קוק. זהו סרט קטן ואיכותי, העונה לכל הקריטריונים של סרט דרמה טוב.

[*]

1. רקוויאם לחלום – ההתגשמות האלוהית (הקולנועית) של שנות האלפיים הגיעה בתצורה של סרט דרמה קטן ומסעיר העונה לשם בכותרת. הבמאי, דארן אהרונופסקי לוקח קבוצת שחקנים צעירה ומשלב אותה עם דמות אחת מבוגרת – שרה גולדפארב (אלן בורשטיין). גם כאן, הסרט מתאר אובססיה, אך נושק לההתמכרות - ההתמכרות למצבים, חומרים והצורך בביחד, שבסופו של דבר מוביל אותנו למצב של ניכור (אפשר לומר שדארן הביא עימו סוג של נבואה לחברתינו המודרנית. פייסבוק, אם תרצו). "רקוויאם לחלום" הוא סרט תובעני מצופיו ומדהים כמעט בכל אספקט, מרמת הרעיון ועד הביצוע והגימור - זוהי יצירה מטלטלת ומסעירת חושים.

ומה איתכם? אילו סרטי דרמה עשו לכם את העשור?