הסרטים המושלמים ליום האישה

היום אנו מציינים את יום האישה ומה יותר טוב מלקחת את החברה הטובה או הבעל ולסחוב אותו לבית הקולנוע לאיזה רומן סוחט דמעות, או קומדיה רומנטית דביקה. איריס לקנר ראתה את שני הסרטים הכי רומנטיים שמוקרנים בימים אלו בבתי הקולנוע, הדרמה הכבדה "קולד מאונטין" עם ניקול קידמן, ג'וד לאו ורנה זלוואגר (שזכתה בפרס האוסקר על משחקה בסרט) והקומדיה הרומנטית "באהבה אין חוקים" עם דיאן קיטון, ג'ק ניקולסון וקיאנו ריבס. איריס הזילה דמעה אחת או שתיים בסרטים הללו וממליצה בחום להצטייד בחבילת טישו או שתיים.קולד מאונטן
סרטו רחב היריעה של הבמאי אנתוני מינגלה ("הפצוע האנגלי","הכשרון של מר ריפלי") המבוסס על ספרו זוכה הפרסים של צ'רלס פרייזר.העלילה עוקבת אחר דרכיהם המצטלבות של שלוש דמויות : חייל בשם אינמן בגילומו של ג'וד לאו הנגלה לנו כאן במלוא תפארתו – אשר נפצע בקרב ונאבק על דרכו הביתה במחיר עריקות על מנת לחזור לאישה שהוא אוהב ואשר הבטיחה שתחכה לו. בדרכו הוא פוגש שורה של דמויות ססגוניות ונאלץ לנהוג בפיקחות ויצירתיות על מנת לשרוד. האישה שמחכה לו היא אידה - בגילומה של הברבור ההוליוודי, ניקול קידמן- אשר נותרת לבדה ללא כל ידע על העולם הגדול, מאבדת את אביה ונאלצת להגן על החווה שהוריש לה מהרס ואויבים. הישועה שלה מגיעה מכיוון לא צפוי, מנוודית בשם רובי - הלא היא רנה זלווגר שזכתה בפרס גלובוס הזהב על תפקידה זה – המלמדת אותה על חוזק, הלכות העולם ועצמאות.שלושת הדמויות כמהות לבית חם ואוהב, לשלווה של אחרי אכזריות המלחמה, למשפחתיות ומשפחה ולחום ואהבה.

התחושה שמקבלים בזמן הצפייה בסרט היא , למעשה, התובנה על מהי אהבה אמיתית וכמה שבעידן המתקדם וההישגי שאנו חיים בו כיום היא חסרה ונדירה. אישית, הרגשתי לא פעם במהלך הסרט את ההתרגשות של הדמויות והתמודדותן – מה שהציף את גרוני בדמעות וכל זאת לו רק משום ההבנה שספק אם יכולות להיות היום עוצמות כאלו של אהבה וכמיהה אמיתית לאדם. לא פעם אנו חושבים לעצמנו שהדור הישן של הסבתא והסבא הוא דוגמא לאהבה אחרת, מתרצים שהם היו אנשים אחרים אך, מסתבר שזה לא מדויק . אנו כבני אדם תוצרים של זמן ומקום, של אווירה ושל חברה ומה שמבדיל אותנו מדורות אחרים הוא המבחר . היום כשכולם מרושתים, אינטראקטיביים, מוצפים בפיתויים מכל עבר אין לנו את האפשרות לאמוד בצורה נכונה את "מה שיש בבית" או את מה שקיים ממש מול העיניים כי תמיד נחשוב שזה לא מספיק טוב . לאידה ולאינמן בסרט היה ברור שהם יחכו אחד לשני, שהם הדבר הכי טוב שקרה בחייהם וכל זאת ממבטים, ממפגשים ארעיים בלבד שקדמו ליציאה למלחמה ומנשיקה אחת סוחפת שהבהירה את התשוקה הבוערת ביניהם. הכמיהה לחזור לזרועותיה של אידה היא מה שהשאיר את אינמן בחיים ( וגם קצת מזל מלמעלה... ) והציפייה שאינמן יחזור משדה הקרב בחיים היא מה שהחזיק את אידה מרחק זעום משיברון לב טוטאלי. לשניהם היו חיזורים ואפשרויות מסביב אך הם היו נאמנים בלב ובנפש לתחושה העזה של האיחוד המיוחל ביניהם.
גם כאשר התקיים המפגש הזה הייתה בו עדינות, מתח מיני רב שהצטבר ומגע מלא ברוך שהוא הרבה מעבר לתאוות בשרים . אלו מסוג הסרטים שיוצאים מהם בתחושה שצריך לקחת אוויר ולבדוק איפה האהבה הזו שלנו נמצאת ?! בקיצור: רומנטי, יפה ועוצמתי – ללכת לראות !!!

באהבה אין חוקים
כמה פעמים יצאתם מסרט וחייכתם חיוך גדול, התעלמתם לחלוטין מהגשם והקור בחוץ כי לכם היה חם מבפנים ? מתי הרגשתם בפעם האחרונה שהלכתם לסרט שעשה לכם מסאז' ללב, יצאתם ממנו והרגשתם כמו אחרי טיפול מפנק ? ונכון שלפעמים כשממש כיף לא רוצים שהסרט ייגמר ... ?
זהו מכלול התחושות המדהים שאתם עומדים לחוות עם הצפייה ובעיקר אחרי בסרט ה מ-ק-ס-י-ם ( !!! ) "באהבה אין חוקים". הדרמה הקומית המתוחכמת הזו מספרת על הארי סאנבורן – בגילומו של ג'ק ניקולסון - שהוא רווק תמידי היוצא אך ורק עם נשים מתחת לגיל 30. הוא אמור לבלות עוד סוף שבוע רומנטי עם מושא ההתאהבות האחרון שלו, מארין – בגילומה של אמנדה פיט – בבית החוף של אמה בהמפטונס, ניו יורק, אבל במהלך הבילוי הוא חש כאבים בחזהו. אמה של מארין, אריקה בארי – בגילומה של דיאן קיטון – גרושה ומחזאית מצליחה, מסכימה באי רצון לטפל בו עד שיחלים. כשהם נותרים לבדם, הארי מופתע לגלות שהוא נמשך לאריקה בגלל כל הסיבות הנכונות, ואילו אריקה למרות כל הצהרותיה מגלה גם היא את האהבה מחדש.
תסבוכות רומנטיות צצות על פני השטח כאשר אריקה מחוזרת על ידי רופאו המרשים בן השלושים ומשהו של הארי, ג'וליאן מרסר – אותו מגלם קיאנו ריבס...
כאשר בריאותו של הארי שבה אליו, הוא חוזר לדרכיו הישנות, אך עד מהרה הוא שם לב שרגשותיו לאריקה אינם מניחים לו והוא עובר שינויים מרחיקי לכת כדי לזכות בליבה מחדש.
כמה סרטים נעשו על אהבה ועדיין יש מה להגיד. ואם חשבתם שהעלילה בנאלית למדיי, אזי דרוש קאסט שחקנים מובחר כמו זה ובימוי מבריק ורגיש כמו זה של ננסי מאיירס ( שגם כתבה והפיקה ) כדי להפוך אותו למשהו אחר ושווה צפייה.
סרט כמו זה מזכיר לנו כמה רגש האהבה חסר גבולות, גיל ורציונאליות. עד כמה אנו זקוקים למגע המלטף הזה עד יומנו האחרון, עד כמה חשוב לנו שיאהבו אותנו בדיוק איך שאנחנו ובגלל איך שאנחנו... איך כשאוהבים מוכנים להבליג על השטויות שבד"כ היו מוציאות אותנו מהכלים ועד כמה הרגש הזה מסוגל להפתיע בכל פעם מחדש.
לסיכום: אם בא לכם לפנק את עצמכם וחברים/ות או יחד עם בן/בת הזוג בסרט מענג ומלבב שצילומיו החלו בהמפטונס והסתיימו בעיר האורות הרומנטית, פאריז, דאגו מייד לכרטיסים !