Seret.co.il - חדשות טלוויזיה :: אימפריית הפשע

אין ספק שהפרק השלישי של העונה היה טוב יותר מהקודם, פחות תחושה של "בואו נזכיר לכם את כל הדמויות שנשארו אתנו מהעונות הקודמות " ויותר התפתחות של הסיפור. אבל בואו לא ניסחף, התפתחות הסיפור ב"אימפריית הפשע" זה אפילו לא עקב בצד אגודל, זו בקושי זחילה אינדיאנית.

לפעמים מתקבלת תחושה שהיוצרים עדיין לא עיכלו את העובדה שיש חמישה פרקים לסיום הסדרה כולה והגיע הזמן להתחיל לסגור קצוות. אני מאוד מקוה שהאימפריה לא נדבקה במחלת "אבודים", יותר מדי עלילות משנה ותעלומות שנשארות ללא פתרון מספק.

הפרק מתחיל בכך שצ'אקי ובאק פולשים לבית, שבאק מזהה בטעות כבית שפעם הוא נכח בו באיזו מסיבה, ובו אמורה להיות כספת עמוסה בכל טוב. בבית הם נתקלים באם ובתה ושובים אותן. המותחן שמתפתח ביניהן לבין הצמד ובין צ'אקי לבין באק מהווה את אחד משני הצירים המרכזיים בפרק הזה, כשבסופו צ'אקי הורג את באק כדי להגן על שתי האסירות שלהן, ועוזב את הבית. לא לפני שהוא מספק לנו שניים מהמשפטים החשובים של הפרק הזה, אם לא של העונה כולה, שניהם באים בדיאלוגים מול פרן, הנערה הלבנה שבביתה הוא "מתארח". בתשובה לשאלה ששואלת אותו פרן, האם בתו, מייבל, יודעת מה הוא, הוא עונה "היא ידעה מי הייתי". עוד לפני כן, פרן אומרת לו שעל פי ישו, לכל אחד יש מחילה, צ'אקי עונה "ילדונת, ישו טעה!".

[*]

נאקי ממשיך לטוות את קשריו העסקיים עם ג'וזף קנדי, שהופך מאנקדוטה בפרק הקודם לדמות עם נפח ועניין בפרק הזה. נדמה כי האימפריה עושה כאן מהלך חתרני, להפוך את ג'וזף קנדי, אבי שושלת משפחת קנדי המפורסמת, למאפיונר שמתרועע עם נאקי תומפסון ובונה את השושלת שלו על "כיפוף חוקי המשחק" נראה לי כמו פגיעה בקודשי האומה. צריך אומץ כדי לעשות זאת, ושאפו ליוצרים על זה.

מרגרט מסתבכת כשמתברר שחתימתה מתנוססת על כמה עשרות מסמכים שמשכו למעלה מ 100 אלף דולר מכספיו של א"ר עליו השלום, אלמנתו יודעת, מסתבר, הרבה יותר ממה שבריא למרגרט שמישהו ידע עליה, דבר שמוביל אותה בתמונת הסיום של הפרק אל כסא חשוך בתוך הסלון שבו נאקי ישן. ד"ר נרסיס הנכלולי, מנסה לעשות שרירים מול צ'ארלי לוצ'יאנו ואנשיו רק כדי להענש על כך, בעקיפין, בפרץ האלימות השבועי של האימפריה, שבו לוצ'יאנו ושותפו נכנסים לבית בושת שבבעלות הדוקטור הטוב וטובחים את כל יושבי הבית (שחורים כולם, באופן לא מפתיע).

צ'אקי ווייט ונאקי תומפסון, שני צירי העלילה של הפרק, חלקו ביניהם השבוע שתי תמות מרכזיות, בראשונה הם הפכו ממובילים למובלים - צ'אקי, על ידי באק, המחוספס והטיפש, אבל גם הנחוש והחמוש ונאקי שמצא את עצמו מובל ונכנע לכל תכתיביו וגחמותיו של ג'ו קנדי, גם אם באופן מרומז ועדין יותר. התימה השניה היא התמה הדתית - השאלות על האל הרואה הכל, ועל המחילה שכל אדם זכאי לה, או לא. תמת המחילה, או השאלה האם אדם יכול לחזור להיות אדם טוב לאחר הדברים האיומים שעשה, מרצון או מכורח, מלווה וליוותה דמויות לאורך הסדרה כולה, ג'ימי, וריצ'ארד הארו הם רק שתי דוגמאות לדמויות שניסו לחזור מהאפלה והגורל (או יוצרי הסדרה) סירבו לאפשר להם את התענוג.

סיכום הפרק: פרק סביר פלוס, עדיין רחוק מהשיאים שהאימפריה סיפקה בעונות קודמות. ומילה נוספת - אולי אפשר כבר לרדת משיטת הפלשבאקים? זה מייגע, זה מרמז על חוסר בחומרים לכתוב עליהם וזה מיצה את עצמו.