מסיבת ההלוויה שלי ביקורת סרט

כמה טוב שעדיין עושים סרטים כמו "מסיבת הלוויה שלי" או בשמו המקורי Get Low. סרטים עם תסריט כתוב היטב, בימוי איטי ובוגר שמאפשר לעלילה ולדמויות להתפתח באיטיות בלי גימיקים מיותרים. אבל ההנאה הגדולה ביותר בסרט "מסיבת הלוויה שלי" הוא הליהוק. עובר עלינו קיץ עם סרטים איומים שיש בהם שפע פעלולים נטולי תסריט, שחקנים צעירים וחיוורים והינה מגיע סרט שהאטרקציה המרכזית שלו היא שלושה שחקנים ותיקים שמוכיחים שהפעלול היחיד שלו הם זקוקים כדי להחזיק סרט באורך מלא הוא כשרון.הצפייה ב"מסיבת הלוויה שלי" מענגת בעיקר בשל נוכחותם המרשימה של רוברט דובאל, ביל מוריי וסיסי ספייסק באותו סרט, על מסך אחד ומדי פעם גם באותו פריים. שלוש אגדות קולנועיות אמריקאיות. כול אחד עם היסטוריה מפוארת משלו מתאחדות לספר סיפור אמריקאי קלאסי, בסיסי ומרגש שיגרום לכם להזיל דמעה. עלילת הסרט מבוססת על מקרה אמיתי. רוברט דובאל מגלם את פליקס "בוש" בריזיל, תושב טנסי מסתורי שהתבודד ביערות מחוז רואן שבטנסי במשך 40 שנה, בשנת 1938 הוא החליט לערוך לעצמו מסיבת-הלוויה בעודו בחיים, בהשתתפות כל אנשי העיירה הקרובה, מהם התרחק במשך שנים. הוא מבקש מבעל בית הלוויות המקומי לארגן עבורו את המסיבה שבה כל אחד מוזמן לספר את הידוע עליו. הוא גם פוגש אהבת נעורים שחוזרת לעיירה כעבור שנים רבות. במהלך הסרט כמובן נגלה שיש סוד אפל בעברו של אותו מתבודד מסתורי.זהו סרט הביכורים של הבמאי הצעיר אהרון שניידר. יש קסם רב בזה שבמאי לא מוכר שזהו סרטו הראשון לא נכנע לתעשיית הקולנוע ההוליוודית המסחרית והחליט ליצור סרט שמלכתחילה לא צפוי לו עתיד כלכלי מרשים. זהו סרט שמגיע מתוך המורשת הקולנועית של פרנק קפרה שבו ישנו גיבור כל אמריקאי, אדם פשוט, שיש לו עבר מורכב עם סוד אפל, ובמהלך הסרט הוא יעבור תהליך שבסופו של דבר יגרום לנו להזיל דמעה או שניים. "מסיבת הלוויה שלי" הוא סרט על הסודות שאנחנו מחביאים עמוק בארון, על העונשים שאנחנו מטילים על עצמנו ועל השחרור העצום בכך שאנחנו בסופו של דבר חושפים את האמת. פליקס חי במשך ארבעים שנה בכלא שהוא בנה לעצמו ורק בסוף חייו כאשר חשף את אשר על ליבו הוא הצליח להשתחרר באמת. דובאל מרגש כפליקס, ביל מוריי יוצר דמות אנושית ומרגשת כבעל בית הלוויות. סיסי ספייסק מעולה כתמיד. גם השחקן הצעיר לוקאס בלאק מרשים. אפילו ביל קובס הותיק מופיע בתפקיד אורח מרשים."מסיבת הלוויה שלי" הוא סרט אמריקאי קלאסי, הוא מבויים היטב והדמויות שבו אנושיות ומרגשות. עכשיו צריך לקוות שהצופים יהיו מעוניינים לקנות כרטיסים לסרט שהפעלול המרכזי בו זה הסיפור.