קחו נשימה עמוקה, תחזיקו את האוויר ותתכוננו לנשיפה ארוכה ואיטית. תגיעו עם הרבה סבלנות ואורך רוח ל״אנקת גבהים״ כדי שתוכלו באמת ליהנות ממנו ולאפשר לו להיכנס עמוק פנימה. תשבו בנינוחות על הכסא, הירגעו, תורידו הילוך ותרשו לעצמכם להתאהב. להיסחף אל אהבה גדולה שהייתה חיים שלמים.זו איננה הפעם הראשונה ש"אנקת גבהים", הרומן של אמילי ברונטה משנת 1847, קם לתחייה על המסך הגדול. הרומן שנחשב לאחת היצירות הגדולות בהיסטוריה, זכה לשלושה עיבודים קולנועיים נוספים ב-1939, 1970 ו-1992. סיפור אהבתם של קתי ארנשו והית'קליף, יתום עזוב שלא ברור מאין בא המאומץ על ידי אב המשפחה וחי עם המשפחה בחוותם בצפון אנגליה, הוא מרכז הרומן. אהבתם האסורה בשל פערי מעמדות גורמת לאי שקט בחווה ועם מותו של האב, אחיה של קתי הופך את חייו של הית'קליף לבלתי נסבלים מה שמאלץ אותו לבסוף לעזוב. חזרתו של הית'קליף לחווה אחרי שנים של היעדרות, מעמידה את עברם למשפט ואת שפיותם למבחן.
פרסומת
בגירסת 2011 של אנדריאה ארנולד אנו פוגשים הית'קליף חדש. דמותו של הית'קליף תוארה כילד עזוב, בן של צוענים ממעמד נמוך, אך ארנולד בחרה ללהק לתפקיד בחור שחור ולהכניס רובד נוסף, שלא היה קיים ברומן - גזענות. סיפור אהבה בין בחורה לבנה לבחור שחור במאה ה-19. איזו החלטה אמיצה ונכונה של במאית "צעירה" שזהו סרטה השלישי באורך מלא. היא זכתה באוסקר על סרט קצר שביימה ב-2003. ג'וני מייבורי (שביים את "החליפה" עם אדריאן ברודי) היה אמון על הפרוייקט במקור ונטלי פורטמן ומייקל פסבנדר לוהקו כקתי והית'קליף. נותר רק להודות שארנולד לבסוף קיבלה את הפרוייקט והעניקה לנו יצירה מרגשת ואותנטית להפליא נטולת כוכבים ומלודרמה.חוויית הצפייה ב״אנקת גבהים״ הופכת כל כך אישית ומרגשת בעיקר בזכות הצילום של רובי ריאן שעבד עם ארנולד גם בפרויקטים הקודמים שלה. הסרט מצולם יפה, אבל האימאג׳ים ננעצים בלב באותנטיות של זוויות נקודת מבטו של הית׳קליף. מרגישים שאנחנו רואים את קתי דרך העיניים שלו, ניתנת לנו הזכות להתאהב בה יחד איתו. עולמינו צר כעולמו וכל מה שאנחנו רואים זה אותה. כל כך אינטימי, אמיתי וייחודי. אנחנו כמעט ויכולים להריח את השיער שלה, להרגיש את מגע עורה, להביט בעיניה ואז כבר לא צריך להסביר לנו למה. אנחנו מתאהבים לבד.
אך עם כל היופי, המצלמה לא חוסכת מאיתנו תמונות קשות ולאוהבי בעלי חיים זה הוא בהחלט סרט לא קל לצפייה. אבל ביסוס העולם כמקום ברוטאלי ורווי שנאה כרקע לאהבתם הטהורה והראשונית של שני הילדים רק מעצים את הצורך שלהם זה בזו והתלות המתפתחת ביניהם. שתי התגליות המקסימות, שנון ביר וסולומון גלייב, המגלמים את קתי והית'קליף כילדים, הם כל כך משכנעים ויפים עד שקשה לנו לראות את הגירסא הבוגרת והמבוגרת יותר שלהם.גרסתה של אנדריאה ארנולד ל״אנקת גבהים״ היא פרשנות ויזואלית יפהפייה ועוצמתית לאהבתם הבלתי נשכחת של הית'קליף וקתי וכוחה האמיתי טמון בכך שהיא מצליחה להרים אותנו ממושבינו כצופים בלבד לשותפים מלאים. לכו לראות ואל תתפלאו אם בסוף הסרט תתמלאו רצון עז לחבק את מי שישב לידכם באולם.
