קוריולאנוס ביקורת סרט

לפני כעשור, גילם השחקן רייף פיינס (הפצוע האנגלי, רשימת שינדלר, סרטי הארי פוטר) את דמותו של קוריולאנוס במחזה השייקספירי בעל אותו השם כשהועלה על בימות לונדון. כעת, החליט פיינס למנף את התפקיד הזה כדי לפרוץ כבמאי. וחבל. המחזה, והסרט, מגוללים את סיפורו האמיתי של קאיוס מרסיוס קוריולאנוס (פיינס), שר צבא רומאי אימתני, עטור גבורה ושנוי במחלוקת. אך עוד לפני שנזכיר מה קורה בסיפור, חשוב לציין את ה'איך'- בעוד שהמחזה המקורי מתנהל ברומא הקלאסית, פיינס החליט לנהל את מאבקיו העקובים מדם של קוריולאנוס במעין רומא-עכשווית, בניסיון להדגיש את הרלוונטיות של הסיפור. עם זאת, התסריט נעזר בטקסט המקורי מתוך המחזה, בשפה שייקספירית. עיבוד מודרני למחזה של שייקספיר הוא רחוק מלהיות המצאה של פיינס, וכך גם שמירה על שפה קלאסית בעולם עכשווי. הבעיה מתחילה כאשר ה'אז' וה'עכשיו' של הסרט, שייקספיר ורייף פיינס, מושכים כל אחד לכיוון אחר.קאיוס מרסיוס קוריולאנוס הוא, בגדול, חתיכת בחור קשוח. כשהעיר קורסת מעוני ורעב, ותושביה פורצים במחאה עממית, קוריולאנוס הוא זה שאחראי לעצור אותם בכוח הזרוע, מבלי להסתיר את הבוז שלו לאספסוף ההמוני. מצד שני, כאשר הוא נשלח להגן על מדינתו בקרב נגד צבאו של טולוס אופידיוס (ג'רארד באטלר) הוא נלחם בגבורה כמעט בלתי אנושית בכדי להגן על עירו. הקרבות שלו מצולמים כדיווח חדשותי עם מצלמה רועדת, משחקי זום ואסתטיקה שמזכירה תיעוד של קרבות בבלקן, או במזרח התיכון, ממש כגנרל עכשווי. כאשר הגיבור עטור הקרבות והתהילה חוזר הביתה, אימו הממולחת (ונסה רדגרייב) משכנעת אותו לרוץ לתפקיד סנטור. אך כשנדמה שהתפקיד כבר בידו, מתעוררים אנשי העיר להם בז וקוריולאנוס מוצא את עצמו חובר עם הגרוע שבאויביו בכדי לנקום. קוריולאנוס הוא דמות שלא קיימת בקולנוע, ובמציאות, של ימינו- הוא ילחם על העיר שלו כי זה הדבר הנכון לעשות, גם אם הוא לא סובל אף אחד שחי שם. הוא הגיבור הקשוח והראוי, אך גם גנרל קר לב המנותק מעמו. בתחילת הסרט הוא משתיק בעזרת המשטרה האלימה את האזרחים המוחים ברחובות, אך לאחר מכן הולך כאחרון החיילים אל שדה הקרב. גם העולם 'העכשווי' שבו קוריולאנוס חי הוא יציר כלאיים מוזר, כמו בדרך שבה האזרחים השרירותיים מחליטים להעניק לקוריולאנוס את תפקיד הסנטור, ולקחת אותו ממנו. אבל פיינס לא עוזר לנו להבין את הפרדוקס או להזדהות עם קוריולאנוס והוא נותר באמצע הדרך בין דמות אנושית למטאפורה. לאחר זמן לא רב, זה נהיה מתיש.חייבים לציין שהעלילה הראשית, אם יורשה לי בכלל להגיד מילה על שייקספיר, היא חדה ומיוחדת. הטרגדיה של קוריולאנוס, שבמעבר מלוחם לפוליטיקאי מסרב לאבד את עצמו, ובכך מאבד את כל השאר, היא מרגשת ומדויקת. אך המעבר למאה ה-21 מוציא את העוקץ והופך את הסרט ליצירה מוזרה ולא מובנת. פיינס לא בוחל בשום אמצעי בכדי להצהיר על העכשוויות: במבנה העירוני, באופנה, בטכנולוגיה, במכשור הצבאי וכאמור- בצורת הצילום הריאליסטית, קוריולאנוס חי היום. אבל בתפיסות הערכיות שלו, במילים שיוצאות לו מהפה, קוריולאנוס חי ומת לפני 3000 שנה, וסיפורו סופר לפני 400. שלא תטעו- כשחקן, פיינס עושה עבודה טובה ביחס לאמינות הדמות שלו (ביחס לעולם שבו הוא החליט לספר את סיפורה). יותר מכך- השחקנים שסביבו, באטלר ובמיוחד רדגרייב, נבחרו בקפידה וגם הם מנסים כמיטב יכולתם ועושים עבודה ראויה. כבמאי, ניתן כבר להגיד בבטחה על פיינס שהוא מוכן לחלוק את תהילתו עם הסובבים אותו. אך בעידן של מחאות חברתיות והתקוממויות עממיות, סיפורו הטרגי והמטפורי של גנרל תעב דם וכוח, המסרב לותר על ערכיו הקיצוניים והדורסניים, בז לאזרחים ועוד מחליט לנקום בהם בכוח הזרוע, הוא בחירה תמוהה, שלא באמת מאפשרת לצוות השחקנים להגיע אל ליבו של הקהל.פיינס טען באחד הראיונות שהערכים של המחזה מעלה, כמו אצילות ואומץ, הם נצחיים. אך שלא כמו עיבודו העכשווי אך דובר ה'שייקספירית' של באז לורמן ל'רומיאו ויוליה', המדבר על נצחיותה של האהבה, הערכים בסרט הנוכחי עברו במהותם מהפכים גדולים. כעת אי אפשר להזדהות ולהתרגש עם דמות עכשווית שרואה את העולם כבכזו חוסר זמניות והריחוק הזה מוליד תסכול גדול, כפי שניתן היה להסיק מכמות הצופים שעזבו תוך כדי ההקרנה. אולי היינו למדים יותר מסיפורו של קוריולאנוס לו היה נשאר בעידן ממנו הוצא, או עובר את שינוי המהותי הדרוש לו בכדי להיות עיבוד מתאים לתקופתינו. דרך האמצע של 'קוריולאנוס' הופכת אותו לחוויה לא ברורה ודי מעיקה.

הקדירה The Pot Au Feu חדש 2024

נפש אחת One Life חדש 2024

אנטומיה של נפילה Anatomy of a Fall חדש 2024

דוג מן Dogman 2023 2024

הפילגש The Other Widow 2024

אזור העניין The Zone of Interest 2024

מטפלות בעניינים The Nannies 2024

תכנית א' Plan A 2024

נשארים לחג The Holdovers 2024

הבית ברחוב פין The House on Fin Street 2024