חנה ארנדט ביקורת סרט

מעטים הוגי הדעות, מבקרי התרבות והפילוסופים שזכו לסרט עלילתי המתעד את חייהם. עם זאת, מעטים זכו להוות מוקד לפולמוס כל כך אקטואלי ורגיש כמו חנה ארנדט. ארנדט, הוגת דעות יהודייה ממוצא גרמני שהיגרה בעת מלחמת העולם השנייה לארה"ב, הפכה לשם דבר לא רק בשל חריפות ומקוריות מחשבתה, אלא גם בגלל שהצליחה להכעיס אנשים רבים כשסיקרה את משפט אייכמן בישראל. בספרה המפורסם והשנוי במחלוקת, 'הבנאליות של הרוע', שתורגם לעברית כמעט ארבעים שנה לאחר פרסומו, ארנדט מנסה להבין את הלך הרוח של העם הגרמני בזמן המלחמה, ואפילו, בין השאר, מביעה ביקורת חריפה נגד ההנהגה היהודית. כשחושבים על חייה בהקשר של ביוגרפיה קולנועית, מדובר בדמות השרויה בקונפליקט אדיר בין יהדותה וצו ליבה, לבין הצורך המקצועי לחקור את האמת בכל מחיר, קונפליקט שעולה לה בכל. אז איך בכל זאת הסרט 'חנה ארנדט' אחראי לשעתיים מהמשעממות בחיי?ראשית, 'חנה ארנדט' של הבמאית הגרמניה מרגרט וון טרוטה נופל על הטעות הגדולה ביותר של 'מבוסס על סיפור אמיתי'- אל תנסה לספר הכל. הסרט מתעסק בצורה מייאשת בחיי העבודה, האהבה וההגות של ארנדט, שאין בהם קמצוץ של קונפליקט עד שלב מאוד מאוחר בסרט. ארנדט נשואה באושר, מרצה במעמד גבוה במוסד יוקרתי ומוערצת על ידי קולגות וסטודנטים כאחד. ואז תופסים את אייכמן והיא נוסעת לישראל. זה היה הסיכום של השליש הראשון של הסרט. לאחר שהות נטולת קונפליקטים בישראל, היא חוזרת הביתה וכותבת ספר למשך שליש סרט נוסף. קשה לה, יש לה הרבה עבודה באוניברסיטה ואין לה זמן לכתוב. קשה. עוד שלושת רבע שעה. נראה שוון טרוטה יצאה מנקודת ההנחה הבאה- הרי מודבר בסרט על הוגת דעות, אין צורך לעשות אותו הדוק או חלילה, מעניין. זה לא ברוס וויליס פה. להפך, הצופים בוודאי יצפו למסה מלאת דיונים לוהטים בנוגע לתפיסות המוסר של היידיגר, מבטים נוגים של ארנדט אל החשיכה (שאורבת בחוץ כמו בפנים), שכיבות מהורהרות על הספה בעת עישון סיגרייה ותקתוקים נחרצים על מכונת כתיבה. אין ספק שוון טרוטה מרותקת לדמותה של ארנדט, אך בהתלהבותה היא שכחה לכתוב תסריט. קורה.קולנועית, וון טרוטה לא מספקת שום הברקות. עיצוב החלל והתלבושות מדויק לתקופה ותו לו והמשחק, לרוב, נסבל. אפילו הפלאשבקים המיותרים בעיקר לא מושכים לעצמם תשומת לב. הרגע היחיד בו הבמאית מתייחסת לעצמה כקולנוענית ולא רק כביוגרפית הוא בעת משפט אייכמן עצמו, בו היא לוקחת על עצמה את הזכות לחתוך בין צילומיה לבין קטעי ארכיון של אייכמן עצמו במסגרת אותה סצנה, תעלול קולנועי שאי אפשר לדון באיכותו משום שהוא לא חוזר על עצמו בסרט ומשמש רק כפתרון לבעיה הספציפית של הצגת המשפט. וון טרוטה ניסתה, ללא ספק, לייצר דיון אינטלקטואלי ומעמיק בהגותה של ארנדט בהקשר למשפט אייכמן. הדעות הנסערות של חבריה היהודיים אל מול נאומיו המושטחים והקרים של אהובה הותיק הפילוסוף מרטין היידיגר אמורים להוסיף רובדים לדמותה של ארנדט. הבעיה היא שמדובר בסרט קולנוע, ולסרטי קולנוע אמצעים משל עצמם לדון בפילוסופיה, כפי שיוכלו להעיד אינסוף מאמרי הניתוח על תפיסות החיים והמוות של קופולה וברגמן, המוסר בעיני וודי אלן וקובריק ואסתטיקה פוסט-מודרנית של טרנטינו ואלמודובר. אי אפשר להעמיס סרט שלם ברכילות חדר מורים משמימה והתחבטויות ריקות רק בכדי לפתוח אותם לנאום אחד מסבירני בסוף הסרט.ואולי זאת מעלתו היחידה של הסרט- ניתן לגזור חלקים ממנו, כמו אותו נאום קלימקסי, בכדי להסביר לתלמידי היסטוריה משועממים על תפיסותיה של ארנדט. לפחות נראה לי שמדובר בקליימקס של הסרט, בכל זאת, ארנדט מעשנת בו סיגריה בזמן שהיא מדברת את עצמה לדעת. מלבד זאת, ואלא אם כן אתם מעריצים כל כך נלהבים של חנה ארנדט שאינכם יכולים לדמיין בילוי טוב יותר מאשר שעתיים בחברתה הקולנועית, עדיף פשוט לקרוא את ספריה. חנה אנרדט היא דמות מרתקת ועשירה, 'חנה ארנדט' של מרגרט וון טרוטה הוא לא.

משמרת מאוחרת Late shift חדש 2026

צבעי הזמן Colours of Time חדש 2026

Mother Mary Mother Mary חדש 2026

נינו Nino חדש 2026

הדרמה The Drama 2026

הכלה! The Bride 2026

זה עובד? Is This Thing On 2026

השמש זורחת על כולם The Sun Rises on Us All 2026

לבנות מחדש Rebuilding 2026

פיליון Pillion 2026