אחת ממטרותיו של הקולנוע היא היכולת לתת לנו לחיות את חייהם של אנשים אחרים ולהזדהות איתם כשהם מנסים ליצור חיים טובים יותר. הנאתנו נקבעת לרוב לא בשאלה האם או לא הצליחו הגיבורים להגיע לחיים טובים יותר, אלא כמה מעורבים היינו בניסיון הזה שלהם. חייהם, וחיינו, נמצאים בידי היוצר ועליו מונחת המטלה להכניס אותנו לסיפור, ולדאוג שלא נצא ממנו. 'חיים טובים יותר' של הבמאי והתסריטאי הצרפתי סדריק קהאן מצליח להכניס אותנו אל המרדף של הגיבורים, אבל שוכח שהוא אמור גם להשאיר אותנו שם.הסרט עוקב אחר טבח צרפתי שרמנטי וילדותי בשם יאן, אותו משחק גיום קאנה ('נראה אותך אוהב'). מפגש אקראי עם מלצרתי לבנונית יפייפיה בשם נדיה (ליילה בקטי- 'מים ואהבה') מחולל שינוי אדיר בחייו של יאן אשר מוצא את עצמו במהירות מפתיעה בזוגיות, עם בן חורג וחלום מושלם לשפץ מבנה נטוש ליד האגם ולהפוך אותו למסעדה. הכל מסתדר בדיוק כפי שהשניים רוצים ונראה שהם באמת בדרך לחיים טובים יותר. עד שכבר לא. שרשרת אירועים קטנים מתחילים לפורר את חייו של יאן שמוצא את עצמו מתמודד עם תלי תילים של צרות רומנטיות, משפחתיות, מוסריות ובעיקר כלכליות.
פרסומת
תחילת הסרט מסקרנת ואפילו מותחת. הצופים, המתורגלים לסיפורים 'טובים מכדי להיות אמיתיים', כבר מחכים לרגע שבו הכל יפול וכשזה מתחיל זה לא נראה עד כדי כך דרמטי. אבל כשמנסים להגיע לחיים מושלמים, כל סדק עלול לפורר את המבנה. הבעיה של הסרט מתחילה אחרי ההתפוררות ולמעשה ניכר כי התסריטאי חשב על מהלך הסרט בערך עד לרגע הזה. ההתדרדרות מתחילה להתיש די מהר והעלילה עוברת להתעסק ביחסים שבין יאן לבין סלימן, הבן של נדיה, שעוזבת את השניים. מצופה שכאן יהפוך הסרט לסיפור ההתבגרות של יאן, או סיפור 'אב ובנו', אך גם זה לא קורה. למעשה, הסרט הופך להיות אסופת סיטואציות שהן אמנם הגיוניות ומציאותיות, אך חסרות משמעות לחלוטין.מבנה הסרט הבסיסי זהה לזה של 'רקוויאם לחלום' של דארן ארונופסקי. גם שם מתחיל הסרט תוך ציפייה אידיאלית לחיים טובים יותר ומהרגע בו דברים מסתבכים, הוא הולך ומתדרדר אל תהומות זוועה, אלימות ושגעון. לעומתו, 'חיים טובים יותר' חסר את ההדיקות הרעיונית ולכן נוצרת תחושה חסרת סבלנות אצל הצופה- המהלך הראשוני נגמר מהר מאוד אך הסרט מסרב לקחת כיוון חדש, או להגמר. כמו כן, ההתדרדרות של חייו של יאן אמנם מדכדכת וריאליסטית, אך לא מתקרבת לטראגיות הפטאלית של 'רקוויאם לחלום'. שרשרת המקרים השרירותית לכאורה מזכירה סרט אחר- את 'פרידה' האיראני, זוכה האוסקר לסרט הזר אשתקד. אלא שלעומתו, אין כאן התנקזות מחודשת של אמירה ברורה לקראת הסוף, שהוא שרירותי כמו שאר הסרט.
בעיה נוספת היא הליהוק. גיום קאנה מקסים ושובה לב אבל ליילה בקטי נשארת עם אותה הבעה מיוסרת כמעט כל הסרט והדינמיקה ביניהם לוהטת כמו אוקטובר בפריז. משום שמדובר בדבק העיקרי שמחזיק את העלילה, הסרט בצרות מהרגע הראשון. היחסים בין יאן לבין סלימן מתחילים כמובכים ומבולבלים ואמנם עוברים כברת דרך, אך בלי להגיע לנקודת שיא מובהקת. עם סוף הסרט אתה נותר לתהות- מה למעשה עברו הדמויות במסען?'חיים טובים יותר' יכול בעיקר ללמד אותנו על הרצון שלנו כצופים להמשיך ולקוות שדברים יסתדרו לגיבורינו גם כשכבר נראה שאין סיכוי. עם זאת, אפשר ללמוד גם על חוסר הסבלנות שיש לנו כשהסיפור הופך להיות 'כמו החיים האמיתיים' ומאבד דיוק תסריטאי. או שאולי אנחנו צריכים להשלים עם החיים שלנו כמו שהם. או פשוט לראות סרט טוב יותר. מתאים לבהייה כשידור חוזר בטלוויזיה בלבד.
השחקנים טובים, העלילה חזקה ומדברת כמעט לכולנו. הסרט מתחיל מעולה ואח"כ הוא קצת איטי. הבמאי יכל להרים אותו לרמות הרבה יותר גבוהות...סופו קצת מאכזב ויצאנו עם תחושה שזה היה יכול להסתיים אחרת.
סרט אמיתי, מרתק שמאוד רלוונטי גם לחיים כאן אצלנו בישראל. הסרט מתאר בצורה ריאליסטית את התמודדותה של משפחה (זוג והילד של האישה) עם קשיים כלכליים, עם בירוקרטיה ואטימות של גורמי השלטון והבנקים במדינה. משחק מעולה בעיקר של השחקן הראשי גיום קאנה. סיפור קטן אך חובה לראות.
