בכל מחיר ביקורת סרט

עסקי החווה הם לא מה שהיו; עבודת כפיים תחת השמש הקופחת ושכבות עור מחוספס כמספר היבולים שקצרת פינו מקומן לישיבה שפופה בקומביין תבואות (או בעברית 'קצרדש') והחלקת אצבע על מסך האייפד לבדיקת מזג האוויר. החספוס בידיהם של החוואים הישנים נדד לנפשם של החוואים החדשים והקושי האמיתי בניהול חווה כבר איננו פיזי. בעידן בו זרעים מהונדסים גנטית מולידים הפגנות של זכות הציבור לדעת ודיונים מוסריים של בריאות מול אינטרסים תעשייתיים, סביר להניח שהמטמורפוזה האישיותית שנכפתה על החקלאים היא המסר שראמין בראהני קיווה להעביר לצופיו. אך למרות הכוונה הטובה והרקע האקטואלי, הביצוע המבולגן אינו מותיר אחריו דבר מלבד סרט בינוני.עם אישיות של סוכן מכירות מפוסטר במכולת מקומית, הנרי וויפל (דניס קוויד) עובד קשה כדי להחזיק את החווה המשפחתית ולהגדיל את מספר המחוזות בהם הוא הספק המוביל של זרעים מהונדסים גנטית. מאחורי החיוך המאולץ, התעניינות פיקטיבית בסובבים אותו ומשפטי המכירה שנשמעים לא פחות מהונדסים גנטית מהזרעים שהוא מוכר, קיים הנרי וויפל תחמן, רמאי ואגואיסט. אנחנו לא אוהבים אותו מהרגע הראשון וזה בזכות הכתיבה המשובחת של בראהני והאלי אליזבת' ניוטון והמשחק המצוין של קוויד. הבעיה היא שאנחנו לא אוהבים אותו גם ברגע האחרון בגלל שהתסריט פשוט איננו טוב וקוויד משתעמם מלשחק עם עצמו. אי אפשר לספר את סיפורה של חווה משפחתית בלי שיכלול זווית יחסי אב ובן; ככל שאנו נחשפים יותר להתנהלות המאוסה של וויפל, כך אנו מבינים יותר מדוע בנו הבכור, התקווה המשפחתית, נסע לדרום אמריקה ולא טורח אפילו להתקשר. ובנו הצעיר, דין (זאק אפרון), מצמצם בחוצפה ובמרדנות ככל שניתן את חילופי הדברים ביניהם. לדין חלום משלו – הוא רוצה להתחרות בנאסקאר. אלוף הליגה המקומית, דין מצליח לתפוס את עיניהם של מנהלי מרוצים שיכולים להעניק לו הזדמנות לנהוג לצד הגדולים, אך הילד הקצת מופרע מאיווה מהר מאוד מבין שדרושה משמעת גבוהה מזו שלו כדי לנצוץ בעוד מקומות מלבד השמיים שמעל לעיירה הקטנה.עם ההבנה שחלומותיהם ככל הנראה לא יתגשמו (וויפל לא יזכה לראות את בנו הבכור יורש אותו ודין יצטרך להסתפק בנהיגה בטרקטור), וויפל ודין מבצעים נחיתת אונס למציאות ואנחנו אנוסים לקבל תפניות בעלילה והפשטה של הדמויות שאין להן כל הכנה מוקדמת. להימנע מספוילרים, לא ארחיב לגבי רצף ההתרחשויות המרכיב את חלקו השני של הסרט, נוגס בעלילה ובדמויות עד שלא נותר מהן זכר. רק אציין שלנוכח אלימות לא צפויה ומערכות יחסים שהופכות ברגע חולניות, התגובות שלנו מתנקזות להרמת גבה ועיוות תווי הפנים בפליאה. האם יש חלק שנותר זרוק לרגליו של העורך? הסיבה לא ידועה, התוצאה פשוט לא אמינה. זה אולי ייקרא זניח ואפילו מתיימר, אבל זה סיכון שאני מוכנה לקחת – עבודת הסאונד בסרט ראויה לשבח. שאגת המנועים במירוצי המכוניות, רשרוש קני התירס בשדות ופירוק שירת ההמנון לקולותיהם האינדיבידואלים של הדמויות הופכים סצינות מרכזיות בסרט למוחשיות ואמיתיות. אולי לכן גם המשבר באמינות מרגיש כה פוגעני בחלקו השני של הסרט – האמונה נלקחה מאיתנו.ייתכן והבעיה של "בכל מחיר" כבר הכתה שורשים בכרזה של הסרט, בה בולטת בעיקר הת'ר גרהאם שתפקידה כה מיותר עד כי אם לא הייתה קיימת, סיכויים טובים שהסרט היה טוב יותר. היא הייתה אמורה להיות הפאם פאטאל שמסבכת וחושפת את עקב האכילס של משפחת וויפל, אך תרומתה לבסוף מסתכמת בשם מוכר בקרדיטים ובחורה יפה על המסך. הם כולם היו אמורים להיות חשובים יותר, מעניינים יותר, טובים יותר ובעיית הקולקטיב תמיד תבחן לפי החוליה הכי חלשה שלו. באמתחתו של דניס קוויד ובעתידו של זאק אפרון נמצאים אינספור סרטים טובים, ו"בכל מחיר" אינו אלא מהמורה קלה בהצטלבות של שתי קריירות מוצלחות.