ילדים של אף אחד ביקורת סרט

בעיצומה של מלחמת האזרחים בספרד ננטש קרלוס בן ה- 12 בבית יתומים נידח ומנותק מכל יישוב. במבוך המסדרונות הקודרים רוחשות מערכות היחסים הפגומות שמנהלים המבוגרים המתגוררים שם. בעיקר מדובר ברביעייה הכוללת את המנהלת כרמן, המורה הזקן קסארס, השרת האלים חסינטו וקונצ'יטה, מורה צעירה. כבר ביומו הראשון בבית היתומים צצה למול קרלוס הנפחד דמותו של ילד רפאים המנסה ליצור קשר איתו ובהמשך חושד קרלוס שהמדובר ברוחו של סנטי, תלמיד שנעלם בנסיבות מסתוריות.הסרט, אותו ביים הבמאי האחראי ל"בלייד 2", משיק לזה האחרון רק ככל שהוא נוגע לדם ולהרג. את שני האלמנטים הללו אנו מקבלים בשני הסרטים, ובשפע. מכל שאר הבחינות, מדובר בסרטים בעלי אופי וסגנון שונים לחלוטין. בעוד שבלייד 2 הנו גילום מושלם של מיסחור אמריקני, הרי שהסרט הזה הנו דווקא קולנוע פיוטי ולירי. הסרט מגולל בפנינו סיפור אימה מיסטי לכאורה, אבל כוחו אינו בעלילתו, הבנאלית למדיי, אלא במערכות היחסים שבו. בימוי הסרט, הצילום בצבעים חמים וקרים לסירוגין, ומיעוט הדמויות שבו נותנים תחושה לצופה כאילו הוא מצוי בתיאטרון. הרבה שירה, דיאלוגים מעניינים ומתח מבעבע מתחת לפני השטח, יוצרים מארג תיאטרלי מעניין למדיי.ואכן, משחק טוב וכריזמטי של הדמויות הוא לב לבו של הסרט, ויוצר רגעים קסומים של ממש מפעם לפעם במהלכו.ואולם, אין די במשחק טוב, והסרט נקלע לתבניות בנאליות ושחוקות, ולא בוחל אף בהעתקת סצנת שיא בו מסרט אמריקני שנעשה רק כשנתיים לפניו. דבר זה גורע מהנאת הצופה, ומותיר אותו עם תחושה של החמצה גדולה. גם עלילתו השגרתית של הסרט לא מחדשת דבר, והתחושה העולה בצופה הנה ש"בסרט הזה כבר היינו". לסיכום: משחק טוב, רגעים יפים בצד מייגעים. 7.5 בסולם יגאל.