קפטן פיליפס ביקורת סרט

הבמאי הבריטי פול גרינגראס התפרסם בזכות יצירת סרטים על אירועים אמיתיים, אקטואליים מדממים וטראגיים. "בלאדי סאנדי" עסק בטבח שבצעו חיילים בריטים באזרחים איריים בשנת 1973. "יונייטד 93" ליווה את הטיסה שנחטפה על ידי טרוריסטים של אל קאעידה והנוסעים שלה נאבקו על חייהם ב-11 בספטמבר. הוא חוזר אל המקורות ומביא אל המסך הגדול את סיפורו של קפטן ריצ'ארד פיליפס משנת 2009.בהתאם לסגנונו הריאליסטי שאותו המשיך לפתח ולשכלל בסרטים "זהות במלכודת" ו"זהות אבודה" עם מאט דיימון, גם סרטו החדש מורט העצבים. "קפטן פיליפס" הוא יצירה ריאליסטית המנסה לתאר בצורה מדויקת את חטיפתה של ספינת מטען אמריקאית על ידי שודדים סומאלים. מאחר ומדובר בדרמת מתח ריאליסטית, גרינגראס מנסה להמנע מלצבוע את הסרט בשחור ולבן - אין בו אנשים טובים ורעים. כך הופך הסרט ליצירה יותר אפרורית ומורכבת המתארת בעיקר את חוסר התקווה של אותם אנשים רעבים הנמצאים תחת איום של חונטות צבאיות מפוקפקות השולחות גברים לים לסכן את חייהם בתקווה והם יחזרו עם שבויים או כסף. טום הנקס המגלם את קפטן ריצ'רד פיליפס כבר זכה בעבר פעמיים באוסקר על "פילדלפיה" ו"פורסט גאמפ" אבל דווקא בסרט זה הוא מצליח ליצור דמות מאופקת המנסה להתמודד עם סיטואציה קשה ולא צפויה. הנקס מצליח להתנקות מכל השטיקים המוכרים שפרסמו אותו ומספק הפגנת משחק ריאליסטית ואמינה.התגלית הגדולה של הסרט הוא האלמוני בארדהד עבדי המגלם את מוסי, מפקד שודדי הים החולם לעשות מיליונים, לטוס לאמריקה, לקנות רכב ולנסוע בניו-יורק. מוסי לכאורה הוא האיש הרע, אבל הוא בסך הכל אדם המנסה לשרוד בעולם אכזרי שמי שאיננו חזק ויש לו אינסטינקטים של טורף פשוט לא ישרוד בו. גם הוא וגם פיליפס הם שני אנשים שעתידים לשלם את מחיר הכוחות הכלכליים והפוליטיים בעולם שבו אנחנו חיים. את התסריט המאופק כתב בילי ריי שגם ביים וכתב שני מותחנים שמאד חיבבתי ולא ממש זכו להצלחה: "חשיפה" (2003) המבוסס על סיפורו האמיתי של סטיבן גלאס, עיתונאי צעיר שהגיע לשיאו בשנות העשרים לחייו, והפך לכותב מן השורה במגזין "הניו רפבליק", אבל אז התגלה שכמעט כל הכתבות שלו היו בדויות לחלוטין. "הפירצה" (2007) מותחן דרמטי בהשראת אירועים אמיתיים שהתרחשו בשנת 2001 על סוכן FBI שנמצא אשם בבגידה נגד ארה"ב והעברת סודות מדינה לברה"מ לשעבר. שני הסרטים בוגרים, אלגנטיים ואינטליגנטים."קפטן פיליפס" נמשך לאורך 134 דקות מותחות במיוחד שמצליחות להעלות מעל לפני השטח נושאים מורכבים של הבדלי תרבות, התנגשות בין כוחות פוליטיים, כלכליים וצבאיים וכיצד בני האדם הפשוטים אם אלו עובדי הספינה האמריקאית או הפיראטים הסומאלים - נלכדים באותן סיטואציות מורכבות. בסופו של דבר פול גרינגראס מספק סרט קולנוע שנראה הוליוודי אבל מרגיש יותר כמו סרט שקן לואץ' היה מביים אם היתה לו אפשרות.