לעיתים, הכותרת "מבוסס על" משמשת יותר כאזהרה מהצהרה עניינית. כמה פעמים שמעתם ש"הסרט פחות טוב מהספר/קומיקס/מחזה עליו הוא מבוסס"? הכותרת "מבוסס על סיפור אמיתי" היא המסוכנת ביותר. במקרים רבים, סרטים המבוססים על ביוגרפיות נוטים לרדד את ה"סיפור האמיתי" לערמת קלישאות או לחילופין, לדחוס המון אירועים ודמויות בתירוץ ש"ככה זה באמת קרה" ליצירת סיפור מבולגן ולא הדוק. כמעט תמיד נובעת הבעיה מחוסר שימוש בכלים שהקולנוע יכול להציע בכדי להעביר את הסיפור למדיום הספציפי הזה. אם הייתם שואלים אותי באמצע "לאבלייס", הייתי מודה באכזבה שבכך מדובר. אך דווקא השימוש בכלים תסריטאיים מפתיעים וחכמים מציל את הסרט הזה.הסרט נפתח בשוט נהיגה של לינדה לאבלייס (אמנדה סייפריד), האישה שכיכבה בשנות השבעים בסרט הפורנו "גרון עמוק" ועוררה מהפכה מינית. השוט נפתח ואנחנו מגלים שאנחנו באולם קולנוע, צופים בצופים הצופים בלינדה לאבלייס. השוט הבא מציג את לאבלייס יושבת ערומה, אבודה ומהורהרת באמבטיית קצף כאשר ברקע נשמעים קולות שונים המאפיינים את הקריירה שלה. אנחנו כבר בונים לעצמינו את הסיפור כולו: העלייה לגדולה, הפיכתה לפצצת מיניות מתקתקת, טורפת גברים ושוברת לבבות, והנפילה לבדידות, כפי שהיא מיוצגת בקלישאת ה"אישה ערומה, אבודה ומהורהרת באמבטיית קצף". ואכן הסצינה הבאה חוזרת אחורה בזמן אל לינדה הצעירה המשתזפת בתמימות פרברית בחצר ביתה הכל-אמריקאי. מכאן ועד אמצע הסרט, עוקב הסיפור בישירות אחר עלייתה של לינדה לאבליייס לתהילה דרך עולם הפורנוגרפיה. הצופה הבקיא במוסכמות הז'אנר, כאמור, מתבאס.
פרסומת
אך מעבר לסיפור של תקופה, וסיפור על תעשיית הפורנוגרפיה, היוצרים של "לאבלייס" מודעים מאוד להיותו סיפור על סרט, ולכן מרשים לעצמם להשתמש בכלים קולנועיים חכמים. זאת לא הפעם הראשונה בה שני הבמאים (רוב אפשטיין וג'פרי פרידמן) מתמודדים עם עיבוד של יצירה קאנונית לקולנוע. את "יללה", העוסק בפואמה המיתולוגית של אלן גינזבורג, הפכו היוצרים לסרט המשלב צירי זמן, עלילות מקבילות ואנימציה מופרעת. הפעם, כדי לעבד לקולנוע עלילתי את סרט הפורנו המפורסם ביותר בכל הזמנים, המשדר מיניות, נשיות וזוהר, בחרו השניים להתבסס על תסריט המפרק את מוסכמת ה"סרט המובסס על סיפור אמיתי". "לאבלייס" מאפשר לצופה להאמין שהוא צופה ב"אמת שמאחורי הסיפור", רק כדי להפוך את עולמו באמצע הסרט.כי הסיפור שאפשטיין ופרידמן רוצים לספר הוא לא סיפור על תקופה, והוא לא סיפור על פורנוגרפיה, הוא אפילו לא סיפור על קולנוע. "לאבלייס", מתחת לסקס והזוהר, הוא סיפור נורא על אלימות והתעללות, על בן זוג מכה ועל אישה כקורבן, שאיש לא מצליח להבין את הטרגדיה שלה מעבר לאורות ההצלחה מחד ולבושת הפורנוגרפיה מנגד. דרך הטרגדיה הסודית של לינדה לאבלייס, וההפתעה שלנו כצופים המגלים את מימדייה, היוצרים מאלצים אותנו לחשוב מחדש על תעשיית הפורנוגרפיה ועל ניצול אלים של נשים, הרבה לפני שהם מעלים את הנושא בפתיחות בתוך הסרט.
אמנדה סייפריד עושה תפקיד מרתק – השחקנית היפייפיה והסקסית משכנעת אותנו בזוהר ובתהילה דווקא מתוך הדרך הלא פשוטה שהיא עוברת בדרך אליה. עם זאת, סייפריד שומרת את תעצומות הנפש הגדולות שלה לחלק השני בסרט המגלה את האמת על היחסים בינה לבין בעלה צ'אק (פיטר סארסגארד). דמותו של סארסגארד, עם זאת, היא כנראה החלק החלש בסרט. צ'אק מוצג בצורה חד מימדית כגבר חלש, אלים, מלא אגו ופשוט רשע. אך אולי מדובר החלטה חכמה המאפשרת לנו שלא "להזדהות עם התוקפן" כפי שעושה לינדה עצמה.נקודת זכות בולטת נוספת מגיעה לשרון סטון, המשחקת את אמה של לינדה, אישה קשה ושמרנית, בצורה שלא מאפשרת לזהות אותה. דווקא דמות זו, שאחראית על הטרגדיה הראשונית בחייה של לינדה, דמות אשר דוחפת אותה לידי צ'אק ולא מאפשרת לה להתרחק ממנו, מקבלת מידה של חמלה מלאה ואנושית.הסרט משווק כ"מצחיק, סקסי וצבעוני", אך אם אתם מסוקרנים לגבי טיב החוויה המחכה לכם ב"לאבלייס", צפו למשהו מורכב, מפתיע ואפל הרבה יותר. במקרה זה, "מבוסס על סיפור אמיתי" הוא רק תעלול של היוצרים כדי להכניס ביקורת חברתית ומהלומה רגשית בלתי צפויה ללב הצופה, שציפה לסרט על פורנו ותו לו.
נראה כמו סרט טלוויזיה דל תקציב. הסרט מורכב מאפיזודות שלא מתחברות אחת לשניה ולא מצטברות לסרט כלשהו. חלטורה הוליוודית. תראו את לילות בוגי של פול תומאס אנדרסון כדי להבין את הפוטנציאל שנזרק פה לפח
"סקסי ומפתיע"
שלח/י
שרון סטון
ג'יימס פרנקו
אמנדה סיפריד
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות