הרוג את יקיריך ביקורת סרט

"הרוג את יקירך" של הבמאי הצעיר ג'וש קרוקידס מתאר את חייו של אלן גינזבורג הצעיר, לפני שהפך לאחד המשוררים החשובים של המאה ה 20 בארה"ב ולפני שנהיה אחד המשתתפים הבולטים בתנועת ה"ביט" של שנות ה 50. במקביל ובמידה שווה, מתאר הסרט את מקרה הרצח בפארק ריוורסייד, שסיים פרשייה עגומה של אובססיה הרסנית בה כיכב "ביטניק" נוסף – לוסיאן קאר. החיבור בין שני המקרים האמיתיים האלה מוגשים לנו כסיפור התאהבותו של גינזברג בקאר ומערכת היחסים ביניהם, אותה משנה הסרט למטרותיו. אך בעוד שכל אחד מהסיפורים- "הולדתו" של משורר ופרשיית רצח נוראית, עומד בפני עצמו כעלילות מרגשות ומעניינות, החיבור ביניהם מעט קלוש.אבל בואו נודה בזה, רוב הקהל לא יתיישב באולם הקולנוע משום שהם מתעניינים בפרסונות הללו, או אפילו בקבוצה החשובה אליה השתייכו. רובנו מגיעים לסרט כי את אלן גינזבורג, משורר יהודי הומוסקסואל, מגלם הפעם דניאל רדקליף, הלוא הוא "הארי פוטר": הילד ששרד, ואז סירב למות במשך שמונה סרטים ארוכים. את "הרוג את יקירך" אופף הייפ תקשורתי סביב המעבר של פוטר (סליחה, רדקליף) לקולנוע בוגר ואיכותי, כזה שכולל אוננות, ערום מלא ואף סצנת מין אנאלי. כמו חברתו לסאגה אמה ווטסון, גם רדקליף נאלץ להוכיח שהוא לא שחקן-נוער של תפקיד אחד, ומה טוב יותר מסיפורו המרגש והטראגי של אלן גינזבורג. סיפורו של גינזבורג, ושל דור הביט, עובד לקולנוע פעמים רבות, מתוכן בולטים "הארוחה העירומה" של קרוננברג מ 1991, "יללה" מ 2010 (בו מגלם ג'יימס פרנקו את גינזבורג המבוגר) וכמובן, "בדרכים" החדש מ 2012. "הרוג את יקירך" מתרכז ברגעים הראשונים של הקבוצה, במפגש בין הגורמים המרכזיים בה ובעיקר ביחסים הרומנטיים-אובססיביים בין גינזבורג לקאר (דיין דהאן). גינזבורג הצעיר מגיע לאוניברסיטת קולומביה, מתאהב בקאר, פוגש את וויליאם בורוז (בן פוסטר) וג'ק קרואק (ג'ק יוסטון) ומוצא את עצמו שבוי בענייני סמים, פשע, מין, שירה ורצח. על הדרך, עליו להתמודד עם אמו הפסיכוטית (ג'ניפר ג'ייסון לי) ובעיקר עם המאהב/סטוקר של קאר, דיוויד קמרר (מייקל סי הול).מעלתו המרכזית של הסרט היא הטיפול העדין ואנושי במושג - אובססיה. מצד אחד עומדת האמא חסרת הגבולות (עליה כתב גינזבורג את הפואמה המפורסמת "קדיש לנעמי") ומצד שני עומד קמרר ההרסני, אשר הסרט נפתח עם מותו בידי קאר. אך האובססיה המעניינת ביותר בסרט היא של גינזבורג המאוהב בקאר שבמקרה הטוב אדיש אליו, ובמקרה הרע משחק בו ביודעין. בעידן בו מוציאה המשטרה הומוסקסואלים מפאבים ועוצרת אותם כ"סוטים", עידן בו רצח של הומוסקסואל על ידי הטרוסקסואל נחשב "הריגה על חילול כבוד", ומוענש בהתאם, מעניין לראות את ההתמודדות של גינזבורג עם תשוקתו לבחור, ביחס לדמויות הפסיכופטיות שסביבו. "הרוג את יקירך" נוגע בנושא בחמלה גדולה, כאשר הפחד של גינזבורג להיחשף, כפי שבא לידי ביטוי בדמיונותיו, יוצר מאזן עדין ומרגש של תשוקה ומיניות בעולם אלים ובעל כללי מוסר נוקשים, שמרניים ואלימים. כפי שניתן להבין, מדובר בתפקיד מורכב ומיוחד. ליהוקו של רדקליף נשמע אמנם כמו קוריוז (כמו הליהוק של קירסטין סטוארט ל"בדרכים") אך הכוכבן הצעיר, גם אם הוא לא מפציע כשחקן ענק, מצליח לשאת את התפקיד בכבוד. גינזבורג הילדון, המגומגם והמבויש של רדקליף שונה כל כך מייצוגים אחרים של המשורר בקולנוע, שהוא מצליח לתפוס חוויה אוניברסלית של סטודנט צעיר בקרב גורמים מבלבלים ומשפיעים, ביציאה הראשונה לחייו כבוגר. בולטות במיוחד הן הסצנות בהן גינזבורג נמצא תחת סמים קשים, ובמיוחד זאת בה הוא מאבד את עצמו בהתקף כתיבה היסטרי. משחקי התאורה הסוריאליסטים של קרוקידס ברגעי האינטימיות בין שני הבנים מסייעים לרדקליף להציג דמות רגישה ומאוהבת בצורה נוגעת ללב.הנקודה הבעייתית ביותר בסרט היא סיפורו של קאר. דיין דהאן, שעשה לעצמו שם בעיבוד האמריקאי לדרמה הישראלית "בטיפול", ולאחר מכן הפציע בסרט הנהדר "כרוניקה בזמן אמת", מציג כאן דמות שטחית ומרגיזה להפליא. קאר מופיע כבחור פתייני, כריזמטי ומיני, שעושה סצנות בספרייה, מצוטט משוררים, עושה סמים, מנשק בחורות אקראיות במסיבה, מכיר את המקומות והאנשים הנכונים, אך גם קורבני, מיוסר והרסני לעצמו ולסובביו. כלומר- הגרסה הגברית של ה"פאם פאטאל" המוכרת בלי שום טוויסט ועם מעט מאוד אנושיות או מורכבות. אם השחקן, או התסריטאי, היו ממנפים את הדמות שאיחדה את חבורת ה"ביט" בכריזמה וקסם, היינו יכולים לקבל סיפור מרגש של התדרדרות ומאבק זהות מסקרן. במקום זה אנחנו נותרים עם הצגה חד צדדית של קאר, כפי שהיא נראית מעיניו המאוהבות של גינזבורג, וחבל.כאמור, לא סתם ישנה התענינות מתמשכת בחבורת הביטניקים כבר כמעט 70 שנה- מעלליהם ודמויותיהם חשובות להבנת התהליכים החברתיים שהולידו תרבויות-נגד בחברה ובאומנות מאז ועד היום ברחבי העולם. אמנם "הרוג את יקירך" לא חוקר כראוי את הדמות המסקרנת ביותר בסרט, אך הוא מצליח לייצג נאמנה את התקרית המכוננות של החבורה האגדית, שיצאה מכאן למסעות ששינו את דורם.