מה מחפש הצופה כשהוא מגיע לקולנוע בעידן המודרני? האם הוא רוצה לראות שם שיקוף נאמן של המציאות, או שמא צוהר לאסקפיזם מוחלט, שיספק לו שעתיים טהורות של בריחה ממנה? על קו התפר שבין שתי היכולות המופלאות הללו של המדיום הקולנועי, נמצא סרטה של הבמאית מיה דרייפוס, "ההיא שחוזרת הביתה".דרייפוס, בוגרת החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, שהרשימה במיוחד עם סרטה הקצר "ביקור חולים" חוזרת בפיצ'ר הביכורים שלה- חוויה חשובה, מטלטלת ויוצאת דופן שכמעט ולא ניתן לראות בקולנוע הישראלי. הסרט הוקרן לראשונה בפסטיבל ירושלים שם הספיק לקטוף את פרסי הצילום, השחקנית וסרט הביכורים. לאחר מכן היה מועמד לשני פרסי אופיר מביניהם קטף את פרס שחקנית המשנה. "ההיא שחוזרת הביתה" מתמקד בסיפורה של מיכל, במאית קולנוע בת 33, שנמצאת במשבר כתיבה וזהות. לאחר שהיא ובן זוגה נפרדים, היא חוזרת לגור עם הוריה, שם היא מנסה לעבוד על הפיצ'ר הבא שלה. תוך כדי, היא מתגלגלת לרומן עם מנהל בית ספר נשוי, שותה את עצמה לדעת, רבה עם ההורים, נשברת ומאבדת את זה כמעט לחלוטין.
פרסומת
יחד עם הצלם המוכשר שי פלג, משרטטת דרייפוס את דיוקנה של מיכל, האישה הכי רחוקה מהדימוי הקולנועי של נשים על המסך. הסרט נע בין שוטים יפהפיים מצד אחד ועוכרי שלווה מאידך. בתוך צבעיה האפרוריים של העיר הרצליה, נמצא עולמה של הדמות השסועה הזו, קטן וחנוק, צבוע בצבעי פסטל זוהרים שמדגישים את המימד המגוחך שבו. לא מדובר כאן בלעג לדמות, דווקא בניסיון להדגיש את תחושת הקבס והמיאוס שלה, קאמפ קולנועי קלאסי שמזמן לא נראה על פני המסך הישראלי. אין ספק שעבודתה של המעצבת האמנותית שונית אהרון, יחד עם טביעת האצבע הייחודית של דרייפוס והצילום של פלג מביאים כאן כאוס מוחלט ומרשים ויזואלית, שמצליח לחרוג מקלישאות החיצוניות של הקולנוע הישראלי.למעשה, מדובר בסרט שהוא מופע של אישה אחת- טלי שרון, המגלמת את מיכל בכישרון וכנות רבה כל כך, עד שלרגעים ממש נדמה כי דמותה גולשת החוצה מהמסך, זועקת אל הצופה, קורעת את ליבו. שרון מביאה לדמות מימד אחר של כנות, אקספרסיביות מופלאה שמצליחה להביא את הפנים הסוער שלה החוצה. לצידה נמצא אלון אבוטבול, שמגלם, איך לא, את המאצ'ו הישראלי הדמות שלו מתחילה בתור קלישאה גמורה ואט אט קורמת עור וגידים ומצליחה לבלבל ולתעתע. משחק מצוין של אבוטבול, שבימים אלו עולה לאקרנים סרט נוסף שלו "מקום בגן עדן". שני הסרטים מוכיחים שהוא אחד השחקנים המגוונים והנפלאים שיש לנו כאן. לתצוגת המשחק המשובח מצטרפת ליאורה ריבלין, שלה ניתן האתגר הקשה ביותר- לשחק דמות מגוחכת ברצינות תהומית, מבלי לטשטש את הגבול שבין המשחק לתיעוב שהשחקן עלול להציג כלפי הדמות.
לא הכל מושלם ב"ההיא שחוזרת הביתה". הסרט מעלה הילוך במהירות ולעיתים נראה שממש כמו הדמות הראשית, גם הוא מאבד את זה במשחק שבין המציאות לכאוס המוחלט. יש שירגישו תחושת פספוס או בלבול, אך נדמה כי זו מלכתחילה הייתה כוונת המשורר- דרייפוס לא מפחדת להוליך את הצופה שלה למסע שיגרום לו להרגיש אבוד ולא יתווה לו דרך ברורה. זה לא סרט שמחפש להתחנף לקהל שלו, לגרום לו להשען אחורה בחדווה על המושב המרופד, עם הפי אנד קלאסי ופתרון המוצע לכל הבעיות המורכבות שהוא מעלה. נדמה כי דרייפוס דווקא מבקשת יותר להציף את הסוגיות הסוערות על פני השטח ולא מתמקדת בלהציע פתרונות אלטרנטיבים, זוהי בחירה אמיצה מאוד תסריטאית.כמות הכאב השיקוף והחשיפה האישית שמצליחה דרייפוס להביא למסך מרשימה, בעיקר באופן האקצנטרי בו היא מוצגת. לא עוד דמות נשית מסוייגת ומושלמת, כי אם האישה שכולן מפחדות להודות שהן קצת כמוה. זה ניכר כמעט בכל סצנה בועטת בסרט, החל מהזלילה הלילית מתוך הקופסאות שבמקרר ועד לגילוח המיומן של שיער הערווה, והניסיון לרצות עם ליפסטיק חושני ולק תואם. מיכל מתחילה כדמות בועטת ואז נחשפת במלוא הרגישות והכנות, ברגעיה המכוערים ביותר, שמן הראוי לתת להם ביטוי בנוף הקולנועי הנשי, ודאי שבישראלי. הטונים הופכים גבוהים למדי, מה שודאי יפריע לחלק מהצופים, וטוב שכך.הסרט הוא שיר הלל וכאב לנשיות. הוא מביא סיפור קצר של מישהי שמצליחה לפרוק כל עול, חסרת מעצורים, שלא מתיימרת לנסות להדגיש כמה שהכל בסדר כפי שהורגלנו כל כך לעשות במציאות הישראלית. היא גיבורה לא הירואית שתקווה כי תסלול דרך לדימוי הנשי העתידי שיוצג על ידי במאי קולנוע ישראלי על המסך. "ההיא שחוזרת הבייתה" הוא מפגן ענק של אומץ, שמאחוריו עומדת אישה שלא מפחדת מאוונגרדיות ולא מנסה לרצות. דרייפוס, במפגן מטורלל של אומץ וכנות, פשוט עושה קולנוע אחר, מהסוג שחשוב שיהיה גם לו מקום בישראל.
משחק מקדים בלי אקט מסיים.בסוף כששואלים מה המסר ומה האמירה, אין תשובה ברורה. מיכל היא בחורה בת 33 שבמקצועה היא במאית סרטים שבהווה מובטלת וחוזרת לגור בבית הוריה. במהלך תאונה קלה עם ריכבה,היא מכירה את בעל הרכב הפוגע ומתחילה איתו רומן. זאב הוא קצין במילואים ומנהל בית ספר תיכון שמבוגר ממנה בהרבה, וגם נשוי. במקביל ליחסים המורכבים שיש לה עם הוריה, הזוגיות המשונה עם זאב פוצעת את נפשה. בעוד היא מתמסרת אליו, הוא מתעלל בה. אנו נחשפים לבלבול ולמערבולת הריגשית בה נמצאת מיכל והדרכים שלה להתמודד איתם.לי היה חסר כוון ושורה תחתונה .ציון 6.5.
אתחיל מהסוף: אהבתי את הסרט.
אמשיך מהאמצע: נהניתי מהסרט.
אסיים בהתחלה: ישבתי בשורה 11 כסא 9 ואף אחד לא הסתיר לי. גם אני לא הסתרתי לאף אחד.
סיימתי ולכן אפרט:
הרגשתי שזה סרט נכון וחשוב, אמיתי, מצחיק ועצוב, כמו החיים.
חשבתי שהסרט עשוי טוב ונכון וקצבי ותוסס ושוקק ומלא חיים ויצר ויצירה.
אני כבר כמה ימים חושבת מה הייתה המטרה של הסרט הזה. כנראה שאמשיך לחשוב עוד הרבה.
משעמם ונטול פואנטה. עלילה דבילית. וכל הסקס והמיניות... לא נראה לי שאנשים הולכים בשביל זה לקולנוע.
"חוויה מטלטלת"
ההיא שחוזרת הביתה (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות