52 ימי שלישי ביקורת סרט

יש כמה כללי בסיס בעולם הקולנוע: מצלמים סרט במשך תקופה של שבועות עד חודשים, אורזים את הציוד וממשיכים הלאה. אולם יש יוצרים ששואפים להרחיב את גבולות המעטפת הזו ולנסות לשבור את המוסכמות הקולנועיים. ריצ'רד לינקלייטר צילם במשך 12 שנים את סרטו "התבגרות" ,רוג'ר קורמן התמחה בלצלם סרט ביום וחצי ופארק צ'ן ווק צילם בכלל את כל סרטו "דייג בלילה" באייפון שלו.הבימאית האוסטרלית סופי הייד החליטה גם היא לשנות את כללי המשחק וצילמה את סרטה ,52 ימי שלישי, במשך שנה שלמה בכל יום שלישי בשבוע כשצוות השחקנים מקבל את התסריט ליום הצילומים רק ביום שלפני כן. האם מדובר בגימיק או שיש להחלטתה של הייד גם ערך מוסף? על פניו הסרט עוסק בג'יימס, אם גרושה מאדלאייד שמחליטה כי היא רוצה להפוך לגבר. בשל החשש מהמסע הארוך שג'יימס אמור לעבור היא מודיעה לביתה המתבגרת בילי כי עדיף שבמשך השנה הקרובה ייפרדו דרכיהן ובילי תעבור לגור אצל אביה. ג'יימס מציע שהוא וביילי יפגשו אחת לשבוע בימי, שלישי כדי לשמור על קשר.ג'יימס יוצא למסע לשינוי מיניותו הכרוך בניתוחים וזריקות למיניהן. מי שעדיין לא ראה סרט או שניים על טרנסג'נדרס יעבור מסע דידקטי במקצת שבו ג'יימס טס לסן פרנסיסקו ויוצר סרט תיעודי בו הוא משוחח עם עוד טרנסג'נדרס נשים שהפכו לגברים על עולמם. אולם ההפתעה של הסרט ומה שלחלוטין מגיע משום מקום הוא סיפורה של בילי הבת המתבגרת שתיאור התבגרותה הוא מהרגישים והמרגשים שראיתי בקולנוע מזה זמן רב. טילדה קובהם הרווי (שדומה דמיון חשוד לקלייר דיינס בצעירותה) מגלמת בכישרון רב מתבגרת שבגיל 16 יוצאת למסע לגילוי מיניותה וגם רוצה קצת אהבה. בעזרת ידיד וידידה כשהיא מצוידת במסרטה חוקרת ביילי בסקרנות וחינניות את גיל הטיפש עשרה, מבלה במועדוני חשפנות וכמעט נזרקת מבית הספר.השבועות שחולפים (שבחלקם מצולמות שניות ספורות) מדגישות התהליך שעוברות האם והבת ,שתיהן משתנות ,שתיהן מעוניינות בקבלה על ידי החברה ושתיהן מחפשות את עצמן. תספורות משתנות, זקנים גדלים ונעלמים והבימאית מאותת לנו כי שינויים גדולים ככל שיהיו מורכבים מרגעים קטנים שכולם יחד מצטרפים לשנה אחת גדושה ומלאה רגש.52 ימי שלישי - הוא הוכחה נוספת כי הקולנוע העצמאי והלא מסחרי הוא זה שמנסה לפרוץ גבולות ולשנות מסגרות. סרט שונה ומאתגר, סרט שכיף להיתקל בכמותו על המסך הגדול וזה לא קורה לעיתים קרובות.