רון פוגל ביקורת

פרחים של מרציפן | Prahim shel Martzipan

מאת רון פוגל | מבקר קולנוע בכיר ז'אנר ישראלי שחקנים נולי עומר, טל קלאי, אפרת אביב | במאי/ת: אדם קלדרון

ציון המבקר

"ססגוני ומלבב"

דירוג הגולשים

ראית את הסרט? העבר/י את העכבר ודרג/י!

8.2/10 13 הצבעות

מדד הגולשים מורכב משילוב של הדירוג הממוצע של חברי המועדון בעת כתיבת ביקורות גולשים ביחד עם הדירוג הממוצע הכללי/ישיר (הדירוג הפתוח לקהל הרחב, המתאפשר בעמודי הסרטים). * לדירוג חברי המועדון משקל רב יותר.

מתי לאחרונה צפיתם בסרט ישראלי בו הצורה חשובה לא פחות מהתוכן? סרטו של אדם קלדרון "פרחים של מרציפן" מפתיע ומאתגר את הצופה למן הרגע הראשון בכך שהוא משתמש בתפאורות תיאטרון מינימליסטיות, המקנות לסרט מבט צעיר ושובב. הסרט הוא רוח שטות נעימה, שתוך כדי מסע קליידוסקופי אף מצליחה לרגש את הצופה פה ושם. אחרי שמתרגלים לכאוס בעין המצלמה אפשר להתחיל וליהנות מהסרט.הדס היא אלמנה שמגיעה מהקיבוץ לעיר הגדולה כדי לגלות את עצמה מחדש.היא משתכנת בדירת שותפים תל אביבית צנועה עם פטל ,טרנסג'נדר צבעוני ומתעתע .הדס מגלה את יופיה ואת כיעורה של תל אביב ובדרך פוגשת טיפוסים שונים ומשונים. נולי עומר כהדס היא ישראל של יפי הבלורית, אשת קיבוץ שנחרדת לגלות את הפתיחות המינית של תל אביב ההדוניסטית.עומר, שהיא קומיקאית בחסד, מצליחה להעביר לצופה את תחושת אובדן והבלבול של עכבר הכפר בהגיעו לעיר. את ההצגה בסרט גונב טל קלאי כפטל. קלאי, שהוא לטעמי אחד השחקנים הצעירים המוכשרים ביותר בימינו, מציג דמות מורכבת ,עוצמתית וגם חסרת ביטחון. דמות המחליפה מסכות ותלבושות וכביכול אינה זקוקה לאף אחד, אולם בסתר ליבה היא כמהה לחום ואהבה.קלדרון מפליא בבניית אתרי צילום מומצאים - המכבסה בקיבוץ, המסעדה בעיר, מכון העיסוי שפטל עובדת בו ובמיוחד הדירה אותה חולקים הדס ופטל. אותה מרפסת אלמותית מ"נשים נשים" המופתי של אלמודובר עולה בראשו של הצופה, אבל קלדרון מצליח ליצוק משהו מאד מקומי וישראלי לכל ההוד וההדר הקרטונאי שבו הוא עוטף את גיבוריו.שמו של הסרט מעיד על הטשטוש בין המציאות לדימיון שקלדרון נוקט בו בתפאורות ובעלילה הסוריאליסטית משהו. בכל מקרה הסרט מתפוצץ מאופטימיות ,קלדרון בוחר בשמחה על פני עצב ואפילו הפרחים אצלו בסופו של דבר הם מתוקים. "פרחים של מרציפן "הינה יצירה חצופה ובועטת,פוסט מודרניזם קולנועי במיטבו,אינדי שלא מתבייש להיות אינדי לרגע. כל הכבוד לאדם קלדרון על התעוזה. בקולנוע הישראלי המגוון של ימינו ,לצד קומדיות וסרטי ז'אנר יש גם מקום ליצירות שטותניקיות וכיפיות כגון אלה. "פרחים של מרציפן" אינו חף מפגמים ולעיתים בוסריותו עומדת בעוכריו אולם בסך הכול הוא מצליח לעמוד על רגליו ומדובר ביצירה לגיטימית שהיא הרבה יותר מטריק קולנועי.