סוויטה צרפתית ביקורת סרט

בשנים האחרונות יוצרי הקולנוע מרחבי העולם משתדלים להציג סיפורים פחות מוכרים על תקופת השואה ומלחמת העולם השנייה. בשנה שעברה הוקרן בישראל "חיים כפולים" שעסק בהשלכות ילדים שנולדו לקצינים נאצים ולנשים נורווגיות. הפעם זהו "סוויטה צרפתית".60 שנה לאחר שנרצחה בשואה, התגלה "סוויטה צרפתית", כתב היד של אירן נמירובסקי, סופרת שפעלה בשנות ה 30 ו- 40 בפריז. ביתה העזה לפתוח אותו רק במהלך שנות ה-90. בשנת 2004, למרות שכתב היד לא הושלם, הספר יצא לאור וזכה להצלחה רבה. הסרט שיוצא בימים אלו, מתמקד בנובלה השנייה מתוך הספר העוסקת בסיפור אהבה בין ברונו, קצין גרמני, ללוסיל, צעירה צרפתייה שמחכה שבעלה יחזור מהמלחמה. סיפור האהבה מתחיל להתפתח כאשר לוסיל (מישל ויליאמס) וחמותה, מאדאם אנג'לייה (קריסטין סקוט תומאס) נאלצות לארח את ברונו בביתם אשר בעיירה הכבושה בוסי. בחלקו הראשון של הסרט, הדמות המאיימת היא לא ברונו, אלא החמות. היא שולטת ביד רמה בעסק המשפחתי ומערבת בו את לוסיל. מה שהופך את הצמד לאחד הפחות אהובים בעיירה. סקוט תומאס, כהרגלה, טובה מאוד ביצירת דמויות רעות. היא הופכת למאיימת עד כדי כך שנראה שאפילו הקצין הנאצי מתחיל לפחד ממנה.מלבד הרומן האסור, "סוויטה צרפתית", מתעסק גם בנושא נוסף - התגלות פרצופם האמיתי של האנשים בעת מלחמה. כמו כן, בעיירה בוסי, פערי המעמדות הופכים לגדולים עוד יותר בעקבות פלישת הפלוגה. קצינים אחרים, אשר מתארחים אצל תושבים אחרים, מנצלים את מעמדם לרעה. כך קורה, כאשר אחד הקצינים מנסה לכפות את אהבתו על מדלן (רות וילסון), חברתה הנשואה של לוסיל. בעלה של מדלן מבקש עזרה מלוסיל בעקבות הקשר שלה עם ברונו וכאן נוצרת עוד תסבוכת. הצפייה ב"סוויטה צרפתית" הזכירה לי את אותן התחושות שעלו בי בזמן הצפייה בסדרה המצוינת "חניבעל". קודם כל כי מתיאס שונארטס, השחקן שמגלם ברונו, הקצין הנאצי, דומה לא רק פיזית למדס מיקלסן שמגלם את חניבעל, אלא גם שהם משחקים באופן די דומה. שניהם מפגינים בטחון עצמי גדול תוך כדי התנהלות שקטה ורגועה. שניהם בעלי קול ואינטונציה דומים. הדמויות הללו משדרות על אותן תדרים גם כי שתיהן קניבליות. חניבעל הוא קניבל בכך שהוא אוכל את פיזית את קורבנותיו ולפעמים אפילו גורם להם לאכול את עצמם. ברונו הוא מעיין קניבל שגורם ללוסיל לאכול את נפשה גם אם הוא לא מתכוון לכך ישירות."סוויטה צרפתית" בנוי בצורה חכמה. הוא מעניין, מותח ומעורר אנטגוניזם במובן הטוב של המושג. הסרט מלוהק בצורה מוצלחת כך שגם דמויות המשנה בו, כמו למשל דמותו של ראש עיריית בוסי (למברט וילסון), בנויות בצורה טובה שמוסיפה נפח לסרט. על אף שכבר נעשו אין ספור סרטים על תקופה השואה והמלחמה, "סוויטה צרפתית" מרגיש שונה ומעניין, הרבה בזכות נקודת המבט השונה שלו על המלחמה.