הקומה ה-13 ביקורת סרט

The 13th Floor Movie Review

יגאל קולוף על "הקומה ה-13"

שתף/י

משחק

מדע בדיוני

ביקורת סרט להקומה ה-13 מאת יגאל קולוף | מבקר

ציון המבקר

דירוג הגולשים

ראית את הסרט? העבר/י את העכבר ודרג/י!

6.8/10

היכן תצפו?

בקולנוע

33.3% בבית

33.3% לא אצפה

33.3%

שלח/י

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

"הקומה השלוש עשרה" הנו קורבן מובהק של מערכת יחסי ציבור גרועה. אין לי דרך אחרת להסביר מדוע זה סרט, שלכל הדעות הנו מעניין ומהווה זווית התבוננות פילוסופית על מקומנו בעולם, לא זכה לחשיפה ראויה. הסרט, אשר יצא בגרסת הדי.וי.די, הנו פנינה של ממש לכל חובבי המדע בדיוני, ומצטרף לגל החדש של הז'אנר הפילוסופי במדע הבדיוני.עלילתו של הסרט מתחילה בסיטואציה, בה המדען חנון פולר (ארמין מילר סטאל הוותיק) גילה תגלית חשובה. מאחר והוא חש שהוא מועד להתנקשות, הוא משאיר מסר בעולם וירטואלי שבנה, מתוך תקווה שעמיתו הצעיר דאגלאס הול (קרייג ביירקו) ימצא אותו. דאגלאס, הנחשד ברצח של פולר שמתרחש לאחר מכן, מנסה למצוא את התשובות לתעלומה בעולם המציאות המדומה שיצרו הוא ופולר - עולם, המהווה שחזור מדויק של לוס אנג'לס של שנת 1937. העלילה מסתבכת, כאשר הוא מבין שדמויות מסביבו שימשו השראה לדמויות שונות בעולם המציאות המדומה, וכאשר לסיפור נכנסת בתו של פולר (גרטשן מול), עליה לא שמע דאגלאס מעולם.

קשה מאד לנסות ולנתח את הסרט, מבלי להרוס לצופה את חוויית הצפייה. עם זאת אציין, כי "הקומה השלושה עשרה" הנו אחד מחלוצי הז'אנר החדש במדע הבדיוני, אשר אליו משתייכים "מטריקס", "אקזיסטנז" ו"עיר אפילה" - ז'אנר, המנסה לבחון את תפיסותינו המקובלות לגבי מהותה של המציאות סביבנו, ולקעקע אותן מן היסוד. השונה בסרט זה הוא שהוא מנסה לעטוף את התשתית העלילתית שלו בכסות של סרט מתח בסגנון "מי רצח את...". ההבניה של המותחן המסוגנן והמשוחק היטב, מעניינת אף היא - הסרט חושף לאט לאט מידע, ופיסות הפאזל מתחילות להתחבר בתת המודע של הצופה עוד לפני שהתצריף המלא נגלה לפניו. המידע מטריד את הצופה ולא נותן לו מנוח, ממש כמו לגיבור הסרט דאגלאס הול, ואת הקרדיט למסע האיכותי והמעניין עד לגילוי יש להעניק לתסריט הכתוב היטב של הסרט - תסריט מהודק ומשכנע, המטפטף לאיטו את השאלה העומדת במרכז הסרט, הנוגעת למהות קיומנו, והשואלת האם קיום הוא מצב פיזיולוגי או מצב של תודעה. תרצו, בעצם שואל הסרט האם האמירה "אני חושב משמע אני קיים" אכן הנה נכונה.הסרט איננו משופע באפקטים מתוחכמים מדי. את הקרדיט העיקרי יש לתת דווקא לעבודת התפאורה ולשחזור המרשים, אם כי מלאכותי למדיי, של לוס אנג'לס של שנות השלושים - מה שמוסיף לסרט בהחלט, והופך אותו, בד בבד עם היותו מותחן מסוגנן ואפל, גם לסרט אווירה ראוי. משחקם הראוי בהחלט של קרייג ביירקו וגרטשן מול, למרות שהוא עשוי להיראות יבש מעט, מסייע לבמאי למקד את העניין של הצופה בתסריט המרתק ובאמירה הפילוסופית שבסרט - דבר אשר עליו אין הצופה מתחרט כלל ועיקר.

לסיכום: אפל ומסוגנן, תסריט מרתק, אמירה מעניינת על מהות הקיום. 8 בסולם יגאל.

יגאל קולוף | מבקר

עמוד הסרט שעות הקרנה בקולנוע תמונות מהסרט הוסף/י ביקורת!

שתף/י