קמטי צחוק ביקורת סרט

האמרה הרווחת היא שאין בעולם אהבה גדולה מזו של אם לילדיה, אך בפועל נדמה לעיתים קרובות שאהבה גדולה יותר היא זו של סבתא לנכדיה. זה גם הרעיון העומד בבסיסו של הסרט "קמטי צחוק", שערך את הבכורה העולמית שלו בפסטיבל מונטריאול בחודש אוגוסט האחרון, וכעת יוצא להקרנות מסחריות בארץ.הסרט, שמבוסס על סיפור אמיתי, מביא את סיפורה של דנה (אותה מגלמת בתו של הבמאי, דניאל עדן) שמגלה על תכנוניהם של סבה וסבתה לסיים את חייהם. הסב (יוסף כרמון) סובל ממחלה סופנית והסבתא (ליא קניג) מציעה שהשניים יסיימו את חייהם כיוון שהיא לא רואה טעם לחיים בלעדיו. ברקע, מתפוררת הזוגיות של הוריה של דנה, שאינם מצויים בקשר חם עם הסבים כמוה. דנה מגלה על התכניות המעציבות מהסב ורוקחת יחד איתו מזימה שתציל את סבתה האהובה והבריאה שעוד שנים רבות לפניה, מזימה שהיא מסתירה גם מהוריה. העלילה כמובן מסתבכת מכאן עם טוויסטים נוספים שכל מסירת מידע עליהם רק תגרע מאיכות הצפייה. לבמאי פיני עדן ניסיון עשיר כתסריטאי קולנוע ("אבא גנוב") וטלוויזיה ובימוי תיאטרון. עובדה זו מאוד בולטת שכן הסרט מזכיר מאוד תאטרון מצולם, הן מבחינת הקומפוזיציות והן בשל הדיאלוגים העשירים הנשענים על פעילויות של דמויות ולא על עבודת מצלמה ועריכה. המבנה מותח ובנוי על קפיצות בזמן אך הוא מכיל סצנות משעשעות ומעוררות הזדהות לצד סצנות לא אחידות שעובדות פחות טוב.ליא קניג נפלאה, מצחיקה ונהדרת כהרגלה בתפקיד הסבתא שמגלה את העולם מחדש לאחר אובדן בעלה. תפקידה מעלה נקודות חשובות בנוגע למעמד הקשישים ומהווה את ליבו של הסרט. יוסף כרמון מספק גם הוא תצוגת משחק מצוינת ונוגעת ללב. שאר הקאסט לעומתם, מתקשה ליצור אמינות וכנות. תופעת ההתאבדות של זוגות מבוגרים מקבלת טיפול יוצא דופן בתסריטו של עדן. הוא מצליח להוציא מהנושא הטרגי גם הומור ומתחמק מקלישאת המלודרמה שאליה יכול היה התסריט להתפתח. מעבר לכך גם נושא האשמה של הדור הצעיר מול ההורים והסבים מובא לידי ביטוי ומעורר תהיות עמוקות. מתי עלינו לשים את הגבול ולערוך את ההפרדה המתבקשת בין המשפחה לקריירה ובין המשפחה לעצמנו? האם בכלל קיים תמהיל נכון בין השניים?בסצנות המשעשעות שמצליחות לעבוד מעורר הסרט הזדהות וחיבה (יעידו על כך שאגות הצחוק בקרב הקהל בהקרנת טרום הבכורה). ההומור והחן שבו יגברו עבור חלק מהצופים על חוסר האחידות והרגעים המפוספסים.