עוד כמה חודשים יצוין עשור למלחמת לבנון השנייה. בתקשורת יופיעו סיפורי גבורה לצד טענות עד כמה שהמלחמה הזאת הייתה מיותרת ואז ויכוחים אין סופיים יתפרצו בין מחנה הימין לשמאל. עוד לפני שהגעתי להקרנת "עיר מקלט", סרטו של עמיקם קובנר שצולם במהלך 2011, תהיתי אם זאת הייתה בחירה מודעת או מאולצת להוציא אותו דווקא כמה חודשים לפני ציון העשור. בכל מקרה, מלחמת לבנון השנייה, היא לא הנושא המרכזי אלא רק הרקע כי ההתמקדות היא בשני זוגות מרקעים חברתיים שונים."עיר מקלט" עוסק ביחסים בין 2 זוגות: ילי ובועז (לנה אטינגר ונבו קמחי), זוג בורגני שנמצא במהלכו של משבר נישואין מתמשך. הם מזמינים אל דירתם במרכז את מוטי וקרן (אושרי כהן ורותם זיסמן-כהן), זוג צעיר שומר מסורת מקריית שמונה. קרן נמצאת בחודש השביעי להריונה ואילו בועז וילי אינם מסוגלים להביא ילדים לעולם. הפערים בין הזוגות יוצרים מתחים לא רק ביניהם אלא גם בין בועז לילי. כמו כן, נוצר גם מתח מיני בין ילי למוטי.
פרסומת
קובנר יוצר מיקרו-קוסמוס של המדינה בתוך הדירה במרכז הארץ. בתוכה הוא משלב התנגשות בין ימין ושמאל ובין מעמדות ועדות. השיח האשכנזי-מזרחי לא מקבל התייחסות ישירה, אלא בא לידי ביטוי בעיצוב הדמויות, החיבור או הניתוק שלהם מהמסורת, מעמדם הכלכלי, ההבדלים בין פריפריה למרכז, העיסוק שלהם ודעותיהם לגבי המלחמה. הסרט אפוף באווירה דיכאונית והמתח שבו לא תמיד עובד כמו שצריך. התסריט דל וקצר מדי. קובנר מנסה לדחוף את הדמויות דרך המתחים והפערים לנקודת קתרזיס, אבל זה נעשה בצורה מאולצת ומלאכותית. מוטיב הלידה, כמו גם פרפרזה צולעת למשל כבשת הרש, מרגישים מאולצים ונוחים.השילוב בין מלחמת לבנון השנייה לצד ההתייחסות לשיח האשכנזי-מזרחי והפערים החברתיים טוענים את הסרט בחומר נפיץ מצד אחד ומצד שני לא מעניקים לו שום נקודת מבט חדשה שלא שמענו עד היום. למעשה מדובר בסרט אנטי-אסקפיסטי. יחד עם זאת, ולאור פוטנציאל נפיצותו של השיח האשכנזי-מזרחי, נראה שהבמאי מנסה לאזן בין אותנטיות ולבין הימנעות מסטראוטיפים וקלישאות. הזהירות הזו בולטת מאוד בסרט.
בנוסף ההימנעות הזאת לא תמיד מצליחה. זה בא לידי ביטוי בליהוקו של אושרי כהן לתפקיד מוטי. מצד אחד הוא מתלבש כמו סטראוטיפ וגם דעותיו הן קלישאות. מצד שני כהן הוא ליהוק לא מספיק אותנטי לגילום הדמות. הוא פשוט לא משכנע. לעומת זאת נבו קמחי הוא ליהוק טוב, אבל הלבשתו בחולצה של פינק פלויד והעדפתו לשמוע תקליטי ויניל הם אלמנטים אולטרה-קלישאתיים. כמו כן, העיצוב האמנותי של הסרט לוקה בחסר והכוונה היא בעיקר לעיצוב הדירה של ילי ובועז. מצד אחד מדובר בזוג בורגני שלא מזמן שיפץ את המטבח וסיים לשלם את המשכנתא ומצד שני הדירה שלהם נראית מוזנחת ומיושנת כמו גם המטבח עצמו.בצד הטוב של בניית הדמויות נמצאות דמויותיהן של קרן ושל ילי. דמותו של קרן אומנם מורגשת פחות, אבל ילי היא למעשה הדמות המרכזית והדומיננטית בסרט בעיקר בזכות לנה אטינגר המצוינת המחזיקה את הסרט על כתפיה. אולם בסופו של דבר התוצאה היא שבעקבות התסריט הפשוט והלא מפתיע העסק מתפורר.
אני אוהבת סרטים ישראלים ומפרגנת להם. לדאבוני סרט זה חמוד והסיפור מעניין אך מעט תלוש ולא מפתח את הדמויות במידה מספקת. 2 זוגות שאחד מהם משתוקק לילד וזה משפיע על יחסיו, הזוג השני, צעיר יותר מחכה לתינוק. טיב היחסים ביניהם לא ברור ויתכן שהסרט קצר מדי ויש מקום נוסף להמשך העלילה. אין התייחסות רצינית לתקופה הקשה של מלחמת לבנון השניה וחבל. נחמד ולא יותר.
שלח/י
רותם זיסמן כהן
אושרי כהן
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות