אני זוכר ביקורת סרט

מכיוון שאי אפשר להציג ישירות את זוועות השואה כל הצגה שלהם על המסך הגדול היא בעייתית. זו הסיבה שבגללה בחר יוצר ה"בן של שאול" להתייחס בסרטו המצמרר רק לגיבור הראשי ולהציג את התמונה שמסביבו באופן מטושטש. הדיון החשוב ביותר בנושא השואה עוסק בדרך שזוכרים אותה. לא לחינם מתקיים, "יום הזיכרון לשואה ולגבורה", בכל שנה והארץ מתמלאת בטקסי זיכרון. הקולנוע מציג את הפרשנות שלו ומתמודד עם אימה שנשארה בליבם ובנפשם של הניצולים (וגם בלב המקרבנים).הסרט "אני זוכר" של אטום אגויאן עוסק בקשיש חביב בשם זאב שלאחר מות אשתו האהובה יוצא למצוא ולחסל את קצין ה-S.S שפיקד על הצריף של זאב באושוויץ ואחראי לחיסול כל משפחתו. הבעיה היא שיש ארבעה גברים שכל אחד מהם יכול להיות אותו צורר נאצי, ועל זאב מוטלת המשימה לנסוע ולהתעמת עם כל אחד מה"מועמדים" הפוטנציאליים. זאב, מבוגר וחולה, סובל מדמנציה. כל הסרט הוא נע בין מציאות לדמיון ומדי פעם הוא שוכח לחלוטין לשם מה יצא מבית האבות שבו הוא גר ומדוע הוא בדרכים עם אקדח. למזלו חברו מבית האבות מקס צייד אותו במכתב המסביר לו מי הוא ולאן פניו מועדות וכך אדם ללא זיכרון רודף אחרי נאצי שמחק מן הסתם את זכר עברו, וכל זאת בשם זיכרון השואה והנרצחים.כריסטופר פלאמר נהדר בתור זאב. לרגעים הוא צלול ולרגעים הוא אבוד במרחב. הוסיפו לכך את אווירת החלום שאגויאן מתמחה בה וקבלו סרט אווירה שנדמה יותר כמו סיוט מאשר למציאות. גם הופעתו הקצרה של מרטין לנדאו כמקס ממלאת את המסך באור גדול. מסעו של זאב בעקבות הרוצח הנאצי הוא מסע אמיתי ומצמרר ללב המאפליה והמפגשים עם הזקנים החשודים בהיותם אותו צורר טעונים וחדים כתער. הסרט עד לסיומו המפתיע שומר את הצופה בקצה המושב שלו במתח. מומלץ בחום.