המרגל - סנודן ביקורת סרט

סיפורו של אדוארד סנודן הוא אחד הסיפורים המטרידים ביותר שהעולם ידע בעשור האחרון. עד שנת 2013 היה סנודן עוד אדם שעובד עבור ארגוני הביטחון של ארצות הברית, במקרה שלו בסוכנות לביטחון לאומי (ה-NSA). לאחר שבאותה שנה הדליף לתקשורת מידע סודי ומסווג במיוחד בנוגע לתכניות המעקב של הסוכנות, הוא הפך לשם דבר בעולם כולו, ואף גרוע מכך – לאחד המבוקשים ביותר. מאז המעשה עבר סנודן להתגורר ברוסיה, שם הוא קיבל מקלט מדיני, וחייו השתנו מהקצה אל הקצה – אך גם החיים שלנו, הציבור, שפתאום קיבל מודעות גדולה יותר למעקב אחרינו על ידי הממשלות שלנו.בין הפרטים שסנודן גילה הייתה העובדה שממשלת ארצות הברית יכולה לעקוב אחרי אזרחי העולם כולו באמצעות תוכנות שונות בכל רגע נתון. כן, גם ממש עכשיו, כשאתם קוראים את המילים האלו – ייתכן ועוקבים אחריכם. אולי מקשיבים לשיחות שלכם בנייד, אולי צופים בכם דרך מצלמת המחשב, אולי עוקבים אחריכם באמצעות אפליקציות שונות. אי אפשר לדעת באמת אם זה דבר שקורה לך, אך המחשבה כי הדברים האלה אכן קורים היא מטרידה ובעיקר מעוררת הרבה שאלות לגבי התנהלות הממשל האמריקני. "המרגל – סנודן" עוקב אחר סנודן מתחילת דרכו באותם ארגוני ביטחון ועד שהוא צובר לעצמו יותר ויותר ניסיון ומעמד שמובילים אותו לתפקידים בכירים יותר ויותר, בהם הוא נחשף לדרכים בהן הממשל האמריקני מרגל אחר האדם הפשוט. זה לא קורה רק דרך פלאפונים ומחשבים, אלא גם במעקב אחר סמסים, הודעות אי-מיילים ושיחות טלפון – וזה מטריד אותו מאוד, בשונה ממרבית חבריו לעבודה. בשלב מסוים מחליט סנודן לחשוף את הסודות האלו, בניגוד לכל הוראה שקיבל אי פעם, בידיעה ברורה כי הוא ישלם על כך מחיר כבד. זה השלב בו הוא מתחיל לפתח מעין פרנויה, ודי בצדק – הרי "האח הגדול" צופה בנו כל הזמן, לא?הסיפור המצוין הזה הופקד בידיו של אוליבר סטון, שבין אמצע שנות ה-80 ועד אמצע שנות ה-90 היה אחד הבמאים החמים בעולם וידוע בשל עיסוקיו בנושאים פוליטיים שנויים במחלוקת ובביקורתו על מדיניות החוץ של ארה"ב. הוא אפילו זכה פעמיים בפרס האוסקר לבימוי, על סרטיו: "פלאטון" ו"נולד ב-4 ביולי", יש לבן אדם כישרון לא קטן – אז איך קרה שהוא הוציא תחת ידיו יצירה כל כך בינונית?

ייתכן והתשובה טמונה בתסריט, אותו סטון כתב יחד עם קירן פיצג'רלד. מרגיש כאילו כל צעד וכל מילה של הדמויות הראשיות ועד המשניות, נועד רק כדי שנזדעזע מהגילוי המרעיש של סנודן. הדידקטיות אולי הופכת את הסרט לחכם וחשוב, אבל לא למעניין במיוחד. וזה לא שאין פוטנציאל, להיפך – יש בו המון מזה, כפי שכבר הוכיח הסרט הדוקומנטרי זוכה האוסקר על סנודן "אזרח מספר ארבע", אבל הבימוי של סטון לא בדיוק תורם לסרט מכיוון שהוא מעניק את התחושה שהוא נפגע מתפקודו של סטון התסריטאי. זה בסדר גמור להעביר ביקורת על ממשל כזה או אחר, אפילו על צופי הקולנוע, וזה לא חייב להיעשות בצורה אלגנטית – אבל זה חייב להיות מבוצע בצורה שתסחף את הצופה, וזה לא דבר שקורה כראוי במהלך הסרט.גם העובדה כי סנודן מגולם בצורה נוקשה ואטומה על ידי ג'וזף גורדון-לוויט לא בדיוק מוסיפה נקודות זכות לסרט. זה לא שהוא לא עושה זאת טוב, ההיפך מכך, אבל זוהי דמות שלא בדיוק קל לחבב – וגם אם האדם האמיתי מתנהג כך במציאות, הגרסה הקולנועית שלו מציגה אותו בצורה שמונעת מהצופה להרגיש כלפיו מידה מסוימת של אכפתיות.

הרגעים היחידים בהם צץ איזשהו ניצוץ כלפי סנודן הקולנועי מתרחשים כאשר הוא נמצא עם חברתו לינדזי (שיילין וודלי), שמוציאה ממנו רוך מסוים. סביר להניח כי זו הנוכחות של וודלי שמעניקה לו נקודות זכות בקרב הצופים, אך גם זה לא מספיק כדי לרומם את הסרט.מה שבעבר היה ידוע כ"האח הגדול" הפך עם התקדמות הטכנולוגיה והעולם המודרני למציאות לכל דבר, מציאות שאנו מסכימים לה בלחיצת כפתור, או אפילו גרוע מכך – לא מודעים אליה. דרך סיפורו של סנודן, הסרט מנסה לגרום לנו לשאול את עצמנו האם אנחנו מוכנים לוותר על הפרטיות שלנו בקלות ולהכניס לביתנו סוס טרויאני בהסכמתנו המלאה.

העובדה כי השאלות האלו מועברות בדרך לא ממש סוחפת, הופכת לפגם הגדול ביותר שלו. בשורה התחתונה "סנודן – המרגל" משאיר אותנו עם שאלות קשות שאנו צריכים לענות עליהן לעצמנו, אך בעיקר עם תחושת החמצה מרה לגבי הפוטנציאל שלא התממש.

כימים אחדים Per amore di una donna חדש 2026

המכוון Tuner חדש 2026

מילה שלי I Swear חדש 2026

קלן 75 Koln 75 חדש 2026

אל שולחנו של זאב The Tasters חדש 2026

ערך סנטימנטלי Sentimental Value חדש 2026

בשם הבן Kidnapped חדש 2026

משמרת מאוחרת Late shift חדש 2026

צבעי הזמן Colours of Time חדש 2026

Mother Mary Mother Mary 2026