לפני שאפול ביקורת סרט

אין הרבה מקוריות בסרט "לפני שאפול". למעשה הוא נראה בדיוק כתוצאה של מיקס מהונדס בין קומדיית הנעורים שהפכה לקאלט "ילדות רעות" בה נערה בעלת לב טוב הופכת לחלק מחבורת הבנות המקובלות והביצ'יות של השכבה ובין "לקום אתמול בבוקר" בו שדרן טלוויזיה קם מדי יום לבוקר האתמול ומנסה למצוא דרך לשבור את הלופ, תוך שהוא לומד דברים על האופי שלו והמגרעות שבו בכדי שיוכל לסגור מעגל ולקום ליום המחר.אז בסרט הנוכחי הדמות שקמה מדי יום ביום האתמול היא סמנתה (זואי דויטש שמפגינה יכולת משחק חיננית), נערה עם החבר החתיך של השכבה ועם חברות הכי טובות שהן מלכות השכבה. החיים שלה נעים בין הקפיטריה בבית הספר, למחשבה כיצד לאבד את בתוליה עם החבר הדוש שלה ועד למסיבה בערב אצל הבחור הטוב-אך ביישן, שכולנו יודעים שהוא למעשה הבחור המתאים עבורה. בין לבין עסוקות החברות בלהציק לווירדית של השכבה ג'ולייט, הצקה שמובילה להתפרצות של ג'ולייט למסיבה ומסתיימת בטרגדיה קשה. מהרגע בו חבורת הבנות חוזרת מהמסיבה, סמנתה קמה שוב ושוב לאותו יום מחדש, חווה את אותם המאורעות ומנסה להבין כיצד להצליח לקום ביום המחרת.בניגוד ל"ילדות רעות" ו"לקום אתמול בבוקר", "לפני שאפול", המעובד מספרה של לורן אוליבר, מצוי במחוזות דרמטיים בהרבה. לזכותו ייאמר שהדבר הופך אותו ל"רציני" ובוגר יותר ממרבית מקביליו המכוונים לקהל של בני נוער. הבעייתיות היא שככל שהסרט מתקדם כך הוא הופך לסכריני יותר. סמנתה מתחילה לדקלם בפני הסובבים שוב ושוב קלישאות ניו-אייג' על כיצד לאהוב ולקבל את האחר ולנצל כל רגע בחיים, והסרט, שנראה מבטיח למדי בתחילתו, הולך ומדשדש לעבר סופו הידוע מראש. וזו נקודה נוספת ובעייתית בעלילה. הדרך בה סם יכולה למנוע את הכל מלהתרחש מובנת מאליה. העובדה שלוקח לה כל כך הרבה ימים שחוזרים על עצמם שוב ושוב, רק כדי שתגיע אל המעשה שכל צופה סביר יבין שהיא צריכה לבצע כדי למנוע את הטרגדיה, היא כה פשוטה, שהסרט נמשך הרבה מעבר לזמן הגיוני על מנת להגיע אל נקודה זו.בין לבין יש מספר קטעים מסקרנים, שלא נלקחים למקום קיצוני באמת מאחר ומדובר בסרט לבני נוער. כמו העובדה שאם כל יום נועד לחזור על עצמו, אז למעשיך אין כלל השלכות וניתן לעשות ככל העולה על רוחנו בלי לשלם על כך מחיר. כמובן שזוהי רק סצנה קצרה בסרט, ועם סיום הסרט תלמד סם על עצמה ועל חברותיה שיעור חשוב לחיים - ותעביר מסר חינוכי במיוחד לצופים הצעירים על הדרך. מצד שני בימים בהם מרבית סרטי בני הנעורים הם מחזורים של ספרי פנטזיה שונים, אז גם סרט דרמטי, עם תצוגות משחק לא רעות ומסר חיובי הוא משהו יחסי להתנחם בו.