פטרסון ביקורת סרט

Paterson Movie Review

אלעד שלו על "פטרסון":
"סרט אנושי, יפה ומדוד החודר לאט לנשמה"

סרט ארכיון שתף/י

משחק אדם דרייבר, גולשיפטה פראהני, מסטושי נגאסה במאי/ת ג'ים ג'רמוש

דרמה

ביקורת סרט לפטרסון מאת אלעד שלו | עורך ראשי

ציון המבקר

"שיר אהבה להומניזם"

דירוג הגולשים

ראית את הסרט? העבר/י את העכבר ודרג/י!

6.9/10

היכן תצפו?

בקולנוע

79.5% בבית

12.8% לא אצפה

7.7%

שלח/י

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

"כשאתה ילד אתה לומד שיש שלושה ממדים – גובה, רוחב ועומק. כמו קופסת נעליים. מאוחר יותר אתה מגלה שיש ממד רביעי – זמן. חלק אומרים שיכול להיות שיש ארבעה, חמישה ואפילו שישה ממדים. אני מסיים לעבוד, שותה בירה, מסתכל למטה על הכוס – ומרגיש שמח" (פטרסון).ג'ים ג'רמוש הוא קול נדיר בעשייה הקולנועית האמריקנית. במאי עצמאי שכותב את כל סרטיו, שמעדיף את רגעי השקט, ההרהור, התובנות שמצטברות ברגעים הקטנים של החיים, מאשר התמקדות בהתקדמות הליניארית של העלילה. הקצב בסרטיו של ג'רמוש איטי במתכוון, ההומור שזור באופן מדוד בתסריט ועיקר החשיבות מרוכזת בדמויות האניגמטיות שבמרכז סרטיו, דמויות שהן אאוסטיידריות בעולם שמתנהל בקצב שונה משלהן.

גם "פטרסון", כמו סרטיו הקודמים של ג'רמוש, נדמה כאילו הגיע מעידן קולנועי אחר. סרט שהדמות המרכזית בו לא שייכת לעולם בו היא נמצאת, ממש כפי שהסרט עצמו הוא נטע זר בין מרבית הסרטים האמריקאים המסחריים והבומבסטיים.אדם דרייבר מגלם את פטרסון, נהג אוטובוס שחי בעיר פטרסון (בכפילות מכוונת) שבניו ג'רזי. החיים שלו שגרתיים, דבר מיוחד לא קורה בהם. הוא קם מדי בוקר לצד אשתו לאורה, יוצא לעבודה, חוזר הביתה לטיול עם כלב הבולדוג האנגלי (שנדמה שמקנא במערכת היחסים של בעליו עם האישה) ומסיים את היום על בירה בבר השכונתי השקט. את הפיוט שמוציא אותו מחיי השגרה מוצא פטרסון במחברת השירה שלו. מחברת בה הוא כותב על אירועי היומיום מהזווית האישית שלו ושאותה, על אף הפצרות אשתו, הוא לא מתכוון לפרסם לעולם ואפילו לא לשכפל למשמרת.

הרפטטיביות של הסרט מכוונת כמו חייו של הגיבור שבמרכזו. הקצב האיטי מכניס את הצופה לצפייה בדמות שלכאורה חסרת כל ייחוד, מלבד עולמה הפנימי העשיר שמוצא את הנחמה והיופי שיש בשגרה. ג'רמוש מעולם לא ביים סרט כה הומניסטי כמו ב"פטרסון", שמהווה שיר אהבה לאנושיות בעולם שנדמה שהולך ומאבד אותה בימים אלו.אדם דרייבר, ששיחק השנה בסרטו של סקורסזה "שתיקה" גם הוא סרט איטי ומהורהר שכולו מסע לפנימיות גיבוריו, מצליח לנפק ב"פטרסון" את הופעתו הטובה בקריירה ומייצר הזדהות וקירבה לדמות מאופקת, שמקרינה את הפנימיות החיובית שלה לסובבים אותה. גם גולשפיטה פרהאני כאשתו, שכמהה לחיים מספקים יותר אך מעבירה את זמנה באפיית קאפקייקס ועיצוב בגדים בדירתם, מספקת הופעה מלאת חן.עבור צופים רבים הסגנון ו"חוסר העלילה" של "פטרסון" ייתפסו כקולנוע יומרני ואיטי, אך מי שייתנו צ'אנס לסרט, ימצאו כי "פטרסון" מעניק תמונת מראה מדויקת לחיים של רבים מאיתנו, מה שגורם להרהר עליו גם זמן רב לאחר שעזבנו את הקולנוע. זוהי חווית צפייה לא פשוטה אך מתגמלת.

אלעד שלו | עורך ראשי

עמוד הסרט תמונות מהסרט הוסף/י ביקורת!

שתף/י

שלח/י

פטרסון - ביקורת גולשים / תגובות

צפיתם בסרט? ספרו לנו מה חשבתם! הוסף/י ביקורת!

שם: איילתגיל: 6030/07/2017 01:10:05

9/10

סרט לאוהבי סרטי ג׳ים ג׳רמוש.סרט קטן ולא חשוב על שבוע אחד בחיי זוג צעיר שחיי חיי שיגרה,בעיר קטנה שלא קורה בה הרבה. אבל, לתושבים יש עולם פנימי עשיר.יש כבוד וצורך לכתיבת שירה, יש כבוד לאנשי המקום שתרמו לתרבות האמריקאית.יש אופטימיות ותכניות לעתיד.סרט מיוחד.

שם: מורגיל: 3514/07/2017 17:19:56

6/10

סרט אטי ושקט. ולא קורה הרבה. יש בו משהו מיוחד. קצת מלנכולי והסוף טיפה מאכזב. כל החוסר עלילה ובסוף מחברת השירה נאכלת ע"י הכלב. בעסה

שם: חגי הופרגיל: 4122/06/2017 23:33:04

8/10

קולנוע פיוטי. מתאים לאוהבי קולנוע, מתאים לאוהבי שירה, ומעל הכל מתאים לאוהבי קולנוע שהוא שירה. כי לא רק הגיבור, פטרסון, שחי בעיר פטרסון, כותב שירה, גם הסרט עצמו הוא כמו שיר, יותר מכך – הוא כמו שיר של פטרסון עצמו. במובן זה שהוא מספר את החיים המונוטוניים, שאפילו אירוע קטן בהם נחווה כגדול, ויש בהם אהבה רבה. הסרט מספר על שבוע בחיי הגיבור, כאשר כל יום הוא קם לעבודה באותה שעה בערך, לפי השעון הביולוגי, ועושה את אותם דברים, אלא שבכל יום יש שינויים כאלה או אחרים. זאת בעוד אשתו נשארת בבית ויש לה חלומות, כמו לפתוח חנות קאפקייקס, או גם חלומות פשוטים בלילה אותם היא מספרת לו. אין בסרט דרמה גדולה ומי שמחפש סרט הוליוודי טיפוסי מוטב לו שיתרחק מהסרט הזה, הוא ישתעמם! אבל כמה טוב שיש מקום בתעשייה היום גם לסרטים כאלה, אחרים, מוזרים במקצת, מסתוריים, ללא פענוח חד משמעי. אופי הגיבור וכן עיצובו של הסרט הזכירו לי את המאה ה-20, עוד לפני עידן הסלולרי (שהגיבור לא מחזיק) והאינטרנט, תקופה תמימה ונפלאה. אני נהניתי מהסרט וממליץ עליו למי שיודע למה הוא מצפה.

ל 23 ביקורות גולשים נוספות

קישורים