בין העולמות ביקורת סרט

בשנים האחרונות ניכרת מגמה הולכת וגדלה בקולנוע הישראלי של סרטים העוסקים בנושאי דת: החל מ"האושפיזין", דרך "המשגיחים" ועד "למלא את החלל" ו"ישמח חתני". ככל שהדת צוברת מקום יותר גדול בחברה הישראלית, כך גדל גם ייצוגה על המסך הגדול."בין העולמות" שיצא בשבוע שעבר מצטרף למגמה זו ונוגע בקו התפר בין חילוניות לעולם הדתי באמצעות סיפורו של צעיר בשם אולי שנפצע בפיגוע בירושלים. אולי ניתק לפני שנים קשר עם משפחתו בשל ניתוקו מהדת והחל לצאת עם חברה ערבייה. מפגש דרמטי בין אימו בינה, לחברתו אמאל המסתירה את זהותה, מאלץ את בינה לבחור בין דאגתה ואהבתה לבנה החילוני לאמונתה הדתית, בעוד בעלה מאיר מחפש את התיקון שיחזיר את בנו לקו הבריאות. הבמאית מיה חטאב בסרטה הראשון ביססה את העלילה באופן רופף על חייה, לאחר שחזרה בשאלה והתאהבה בהודו בבחור נוצרי מישראל. כשהגיעה לארץ, הכירה את הבחור להוריה הדתיים אך הסתירה מהם את דתו, כפי שעושה אמאל בסרט. ההיכרות האישית עם עולמן של הדמויות ניכרת בסרט, שמצליח לתאר אותן באופן לא שיפוטי, כשהדמות היחידה שנפגעת מכך היא דמותו של מאיר האב שנדמה יותר חד ממדי.השחקנית מריה זריק, המגלמת את דמותה של אמאל, יוצקת קסם וכריזמה רבים לדמות של הצעירה שרק רוצה להיות קרובה למיטת חברה הפצוע ונאלצת להסתיר את זהותה בשל החשש לתגובות אודות מוצאה. גם מאיה גסנר, בתפקיד ראשי ראשון בקולנוע לאחר שנים של תפקידי משנה והופעות בתיאטרון, מעניקה הופעת משחק מאופקת שגורמת לצופה לפתח הזדהות גם עם דמותה של האם. למרות זאת יש משהו קטן וצנוע מדי ב"בין העולמות". התסריט נדמה הולם יותר את מידותיה של דרמת טלוויזיה והנושא הדתי-חילוני נשחק בתקופה האחרונה בסדרות ובסרטים שונים. "בין העולמות" לא מציע לצופה העמקה של הפער בין עולמות אלה ומסתפק בפריסת העלילה בפני הצופה בצורה קורקטית, שמחזיקה את הקהל בעניין במהלך הסרט, אך לא נחקקת בזיכרון לאורך זמן.בהיצע הקולנועי הרחב שמציע הקולנוע הישראלי כיום, יש בהחלט מקום לסרט כמו "בין העולמות" שמספר סיפור חצי-אוטוביוגרפי ובעל אלמנטים רלוונטיים בשיח הישראלי העכשווי. יחד עם זאת בהשוואה לתוצרים מקבילים הסרט מחוויר באופן יחסי ונותר ענייני, רגיש אך חסר השראה.