זוג יונים ביקורת סרט

מתחילת הקריירה שלו יצא לדובר קוסאשווילי שם של במאי פרובוקטיבי, אך מאחורי אותן "פרובוקציות" בסרטיו תמיד הייתה כוונה ומשמעות אמנותית עמוקה. כיצד ניתן לביים סרט על גבר שמאס בכבלים השמרניים והמסורתיים שמשפחתו קשרה אליו מבלי להתריס? ההתרסה היא תמיד כנגד השמרנות והמסורת - גם אם היא לא מביאה נחת או ניצחון. קוסאשווילי, כמו זאזא, גיבור "חתונה מאוחרת", מעורר את זעמם של הקרובים אליו, אך יוצא כנגדם רק ממניעים של אהבה עזה וכנות כלפי מי שהוא בפנים. כאשר "חתונה מאוחרת" יצא לאקרנים ב2001 חלק נכבד מהשיח עסק בסצנת המין הארוכה בין ליאור אשכנזי לרונית אלקבץ - אולם בצפייה בסרט לא ניתן לחשוב שהסצנה בוימה כך כדי שהצופים ישטפו את עיניהם בגופה של הגיבורים. העירום הפיזי הוא גם עירום רגשי והדמויות חושפות את הפגיעות והשדים הפנימיים שלהן על המיטה בזמן קיום יחסי מין בסצנה אותנטית ורגישה. קוסאשווילי מבין שהסיטואציה המינית היא הזמן הכי חשוף שלנו ומשתמש בה כדי ליצור דרמה אינטימית בכמה רבדים.תמיד הייתה תחושה שקוסאשווילי בוחן את גבולות הטאבו כתחביב ואכן סרטו הקודם "רווקה פלוס" (שטרם ראיתי) עורר מהומה גדולה המאפילה במעט על המהומה סביב סרטו החדש "זוג יונים". ההתלחשויות סביב הסרט החדש היו מסויגות גם אם לא מבוססות ("השחקנים מבלים את כל הסרט ערומים בחדר מלון" היה התיאור העיקרי שניתן עליו). ואחרי שסרטו האחרון נקטל ע"י הביקורות ונכשל בקופות היה נדמה שקוסאשווילי החליט לשחרר את כל הרסנים אחת ולתמיד. ישנה נטייה לשכוח לו את יכולותיו הדרמטיות כתסריטאי ובמאי, וגם אם "זוג יונים" אינו פסגת הקריירה שלו, הוא עדיין סרט כנה וחושפני, על אף שלפרקים הוא רעיל כמו מערכת היחסים שבמרכזו. אלון (אסף גולדשטיין, שנראה קצת כמו האח הקטן של ליאור אשכנזי) מגיע לחדר מלון בו אשתו, תמרה (טל טלמון, בליהוק מעט מפוספס) מחכה לו כדי לחגוג את יום נישואיהם. כבר בתחילת הסרט הם נכנסים עמוק מדי למשחק תפקידים בו לא תמיד ברור אצל מי נמצאת השליטה ואלו הם הרגעיים הטובים ביותר בסרט - הצילום היפהפה של אסף סודרי מספק ארומה מסתורית ועל אף החלל הקטן בו הסרט מתרחש הוא מוצא זוויות חדשות התורמות לדרמה המתחוללת בין בני הזוג. הייתה לי תחושה בחלקו הראשון של הסרט שקוסאשווילי יצר את הגרסה הארוטית ל"עותק נאמן למקור" של עבאס קיארוסטמי - אך אם בסרטו של הבמאי האיראני האמביוולנטיות רק התגברה במהלך הסרט, פה היא ננטשת ושם הסרט מאבד מעוקצו.המשחק של כל השחקנים בסרט מעט תיאטרלי ומוגזם, אך גם נובע מכך שהדמויות (לפחות חלקן) משחקות תפקיד או דמות במערכת היחסים שלהן עם בן/בת הזוג והעולם שמסביבן. ישנה, גם בחלקים החלשים ביותר בסרט, השתלטות של דמויות סוראליסטיות וסימבוליות בצורה ברורה שנותנת לצופה פטיש בראש, במקום לתת לצופים לעבד את מה שהם רואים. כל פעם שהסרט מוותר על המסתורין המעט זימתי שלו וחותר לקוהרנטיות הוא מאבד את הקסם הראשוני שלו. הנופך הארוטי של הסרט אפקטיבי רק כאשר ישנה עמימות בנוגע לדמויות ולהתנהגות המעט מופרכת שלהן – ואף ברגע מסוים הפרוגרסיביות המינית שהסרט מציג נחשפת כשמרנות מסוג חדש המנציחה את חלוקת התפקידים הצפויה והסטראוטיפית במערכת היחסים (אישה פתיינית מתגלה כקורבן של בגידה והגבר החלש כל כך שלא מצליח להתגבר על יצרו). וכן, הדמויות בהחלט ערומות ברוב הסרט, כך שלמי שיש לב חלש בנוגע לגוף האנושי עדיף לוותר על הסרט הזה מראש. קוסאשווילי אפילו משתמש בעירום לקבלת אפקט קומי ומודע כמו בשוט בו ישנה קומפוזיציה קלאסית עם איבר מין גברי בקדמת המסך בזמן דיאלוג עמוס פאתוס. ישנם גם כמובן רגעים בוטים (אבל היי, בריבים ומערכות יחסים אי אפשר שלא ללכלך את הידיים לפעמים), אך הם אף פעם לא בשם הבוטות עצמה - הפתיחות המינית הלכאורה ישירה באה לחפות על פצעים פתוחים וככל שגופן חשוף יותר, נדמה שהדמויות מנסות להסתיר כאב פנימי. "זוג יונים" הוא לא סרט קל לעיכול - בשלב מסוים הוא קורס אל תוך עצמו כמו מערכת היחסים שבמרכזו, אבל כנות היא לא תמיד קלה לעיכול וקוסאשווילי מזכיר לנו שהוא אחד היוצרים הישירים ביותר שיש לנו. גם אם התוצאה לא מושלמת, היא ראויה לחלוטין.