אחרי סיבוב ללא פרסים בפסטיבל קאן ובכורה ארצית בפסטיבל חיפה יוצא "הנערה האלמונית", סרטם האחרון של צמד האחים הבלגים ז'אן פייר ולוק דארדן, להקרנות מסחריות בישראל באיחור של שנה וקצת.
הסרט יוצא בתקופה מטלטלת בה המציאות בארץ תואמת את הלך הרוח של הסרט – 4 נשים שנרצחו בשבוע אחד ודיונים בנושא החוק להפללת הלקוח עולים בשיח הציבורי. האחים דארדן, אלופי הראליזם האירופי המחזיקים בשבעה פרסים מטעם פסטיבל קאן (הסרט אגב, שבר את רצף הזכיות – עליו לא זיכתה אותם הריביירה בפרס), פונים בסרטם זה לכיוון שתואם יותר סרטי מתח ומזגזגים לעבר המיינסטרים. מסיבה זו ניתן לומר שגם מי שנרתע מהסגנון הקולנועי של השניים עד כה – יכול להרשות לעצמו לתת לו צ'אנס באמצעות היצירה הזו שהינה קלה יותר לעיכול עבור הצופה הממוצע.ד"ר ג'ני דבין, גיבורת הסרט (אותה מגלמת אדל הנל בהצלחה רבה) היא רופאה צעירה, קפדנית ומדויקת. היא מצליחה מאוד בעבודתה במרפאה ומטפלת בעשרות, אם לא מאות, מטופלים במהלך שגרת יומה העמוסה. ערב אחד, ד"ר דבין נוזפת במתמחה שלה, שמגלה יתר הזדהות ואף לוקה בקיפאון מול אחד הפציינטים. היא מתכוננת לסגור את המרפאה כשלפתע נשמע צלצול בדלת. ד"ר דבין מורה למתמחה שלא לענות, מאחר שאי אפשר להמשיך ולקבל פציינטים מחוץ לשעות העבודה. למחרת, המתמחה שננזף על ידי ד"ר דבין לא מגיע למרפאה. היא מנסה ליצור עמו קשר והוא לא עונה.
לתדהמתה מגיעים למקום חוקרי משטרה שמספרים לג'ני על אישה שנתפסה בעדשת מצלמת האבטחה של המרפאה כאשר ניסתה לדפוק על הדלת. הם מספרים לג'ני שהאישה נמצאה מתה. ג'ני כמובן מלווה בתחושה איומה שלא פתחה לאישה את הדלת, ומחליטה לצאת למסע על מנת לברר מי הייתה האישה הזו ומה קרה לה. במקביל, היא מנסה לברר האם המתמחה שלה לא מגיע יותר לעבודה בגלל שנזפה בו – ומגלה שהחליט לוותר על עולם הרפואה.
פרסומת
האחים דארדן חוזרים לתמה האהובה עליהם – אשמה והמקום אליו היא יכולה להוביל את האדם הפשוט. מהרגע הראשון ברור שהסרט יעסוק בסוגיות מצפוניות של אשמה ולקיחת אחריות. מעל לכך נוסף רובד מעניין, בעיקר כשהוא נעשה על ידי שני גברים: זהו סרט על אישה מצליחה שיוצאת לחפש אחר זהותה של אישה אחרת שלא שפר עליה מזלה כמוה, ולהילחם על זהותה וזיכרונה. ואכן, החקירה הפרטית של ג'ני הולכת ומסתעפת עד לכדי סכנה ממשית לחייה, אך אותה אישה הנראית מתועדת במצלמת האבטחה לא נותנת לה מנוח.כמו תמיד ביצירתם מגישים האחים דארדן סרט חף ממניירות מוגזמות, מעריכה קצבית או לא לינארית ומדיאלוגים ארוכים. ההבדל היחיד הוא מצלמת הכתף, שאמנם ממשיכה להיות חלק מהסגנון הראליסטי שלהם גם בסרט זה, אך תנועותיה עדינות יותר ומורגשות פחות. במילים אחרות, אם סרטים אחרים של הצמד הותירו אותי עם בחילה וכאב ראש, בשל חוסר היכולת לעקוב אחר תנועות המצלמה החדות, הרי ש"בנערה האלמונית" נעשה תיקון עם סגנון ריאליסטי מיינסטרימי יותר, נגיש לבעלי בטן רכה.
הסרט נשען בעיקר על הופעתה המצויינת של השחקנית הראשית אדל הנל, שמצליחה לכבוש את הלב במשחקה המאופק והניואנסים הרגישים שהיא מביאה לתפקיד. גם התסריט מעורר אמפתיה והזדהות, שכן מי לא מכיר את הרצון העמוק ללכת הביתה בסוף יום ארוך ומי יכול היה לשער אילו השלכות יכולות להיות לרצון פשוט זה. גם ההצגה של דמות הרופאה כמי שעשתה בחירה לוותר על חייה האישיים ולהקדיש אותם עבור מטופליה מועברת היטב – האם לג'ני אסור לטעות? האם האשמה המלאה היא שלה במקרה הזה?דווקא שאר הדמויות בסרט מחלישות אותו ופוגמות ביכולתו להפוך ליצירה זכירה וראויה יותר. נדמה שעל חשבון הגיבורה הראשית הנפלאה נזנחה ההתעסקות בדמויות האחרות, הגבריות ומרבית הסצנות איתן לא עובדות ולעיתים אף לא מייצרות אמינות. אי האחידות הופך את "הנערה האלמונית" לסרט מפוספס. ניסיון מעניין, מותח לפרקים, שלא מתגשם לכדי מלוא הפוטנציאל שלו.