טירת הזכוכית ביקורת סרט

The Glass Castle Movie Review

יאיר הוכנר על "טירת הזכוכית":
"היוצרים לא חשבו לעומק על המסר שהם מעבירים"

סרט ארכיון שתף/י

משחק ברי לארסון, וודי הרלסון, נעמי ווטס במאי/ת דסטין דניאל קרטון

דרמה

ביקורת סרט לטירת הזכוכית מאת יאיר הוכנר | מבקר ראשי

ציון המבקר

"מנותק רגשית"

דירוג הגולשים

ראית את הסרט? העבר/י את העכבר ודרג/י!

8.1/10

היכן תצפו?

בקולנוע

75.4% בבית

21.9% לא אצפה

2.6%

שלח/י

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

הגעתי להקרנת הסרט "טירת הזכוכית" בלי הרבה ציפיות, כי לא ממש טרחתי לבדוק מי הבמאי והתסריטאי שעומד מאחורי המלודרמה ההוליוודית על פי רב המכר של ג'אנט וולס, המבוסס, איך לא, על סיפור חייה המסעיר. אבל אז לפני הקרנת הסרט, נאמר לי שביים וכתב אותו דסטין דניאל קרטון, שביים את הסרט האמריקאי הטוב ביותר של שנת 2013, "Short Term 12", דרמה עצמאית קטנה ורבת עוצמה בכיכובה של ברי לארסון, שמאז הספיקה לזכות באוסקר על תפקידה בסרט "חדר" ולככב בהפקת הענק המהנה "קונג: אי הגולגולת", שפתחה השנה את הקיץ.עכשיו הם חוזרים לשתף פעולה, וברגע שנאמר לי מי הקולנוען שמאחורי הסרט המדובר, התחלתי לקוות לטוב. לצערי מעט התקווה התבדתה במהירות רבה. "טירת הזכוכית", למרות כוונותיו הטובות ועל אף שהוא מספר את סיפורה האמיתי של משפחת וולס האקסצנטרית, הוא מלודרמה טלוויזיונית מעייפת שנמתחת הרבה מעבר לצורך. עם תסריט בעייתי הנע בזמנים, ומשחק לא אחיד הנע בין תיאטרליות מוגזמת (וודי הרלסון) לאיפוק קר רוח (ברי לארסון). היחידה שעוברת מסך בצורה אמינה היא דווקא נעמי ווטס, אך הדמות שלה משנית מדי.

עלילת הסרט עוקבת אחר סיפורה של ג'אנט וולס, אשר יחד עם שתי אחיותיה ואחיה גודלו על ידי צמד הורים לא מתפקדים הסוחבים על גבם בעיות כגון אלכוהוליזם, חוסר אחריות, ילדותיות, שלל בעיות נפשיות וגם טראומות ילדות שונות שאותן הם מעבירים אל ילדיהם. איכשהו בנס הילדים מצליחים לגדול ולהתגבר על הטראומות השונות אותן הן חווים, חלקם אפילו מצליחים להגשים את עצמם, אבל ההורים ממשיכים להערים שלל קשיים ברקע. ג'אנט, שהפכה לעיתונאית, עומדת להתחתן עם בכיר ליבה בעל הממון, אבל הוריה שעברו לניו יורק כדי להגשים את עצמם כצמד הומלסים לא מוכנים שבתם היקרה תתחתן עם אדם שהם לא ממש מאושרים ממנו.הסרט לא מצליח לעורר הזדהות עם אף אחת מהדמויות. כל אחד מילדי המשפחה מגולם על ידי שלושה שחקנים לדוגמה את ג'אנט מגלמות צ'נדלר הד כילדה, אלה אנדרסון היא ג'אנט הנערה ואילו ברי לארסון היא הבוגרת שרק רוצה שהוריה יעופו מחייה. העלילה הנעה אחורה וקדימה בזמן לא מצליחה לבנות דמות אחידה ומעוררת הזדהות לאורך כל 127 הדקות, והמשחק הלא אחיד של שלוש השחקניות השונות לחלוטין אחת מהשנייה לא תורם לאמינות הדמות. רק בקרדיטים, כאשר מופיעה ג'אנט האמיתית עם משפחתה בקטעי וידאו שונים, הייתה הפעם הראשונה שהתרגשתי בסרט.

"טירת הזכוכית" גם צריך להתמודד עם הזיכרון הטרי של סרט טוב מאוד מהקיץ שעבר "קפטן פנטסטיק", שגם בו יש אב המגדל את ילדיו בטבע בדרך לא ממש קונבנציונאלית. הסרט הנפלא של מאט רוס הצליח לנמק את בחירותיו של האב בגילומו של ויגו מורטנסן, היוצר דמות שנויה במחלוקת אבל גם מורכבת, רבת רבדים, מעוררת חמלה והזדהות. מורטנסן גילם דמות שרצתה בטובת ילדיו, אבל בדרכו שלו. הוא היה קשוח, לפעמים בלתי נסבל וגם קצת אלים, אבל הדבר היחיד שעמד בראש מעייניו הוא הילדים שלו. לעומתו כל נפשו של רקס וולס, בגילומו של הרלסון, תלויה בטיפה המרה ובמצבי רוח מתחלפים ובלתי נשלטים. הרלסון לא ממש מעורר סימפטיה ובכך נוצר פער רגשי עצום שמרחיק את הצופה מהדמות שאנחנו בסופו של דבר צריכים לסלוח לה ביחד עם ילדיו.כל השליש האחרון של הסרט נראה צפוי ואף מהונדס יתר על המידה. אי אפשר להאמין לילדים הסולחים לאב. אי אפשר להאמין לסצנת הארוחה המשפחתית שכאילו יצאה מדרמה טלוויזיונית בינונית בערוץ לייף טיים. הדרך שבה בוים, נכתב ומשוחק "טירת הזכוכית" מזכיר במקרה הטוב דרמה טלוויזיונית של ערוץ "הולמרק" ולא דרמה פסיכולוגית מורכבת החוקרת לעומק מערכת יחסים של הורים וילדים על רקע התעללות נפשית ופיזית שנמשכת עשורים רבים.במקום לנפץ לרסיסים את חומת האלימות, הסרט הזה אף חוטא ועושה את הגרוע מכל, בכך שהוא מוצא מספיק מקום גם כדי לסלוח לצמד ההורים שהיו צריכים להיות נעולים בבית כלא או במוסד סגור. בסופו של דבר הסרט מעניק סוג של לגיטימציה למעשיהם. סרט המעניק אישור לאלימות במשפחה הוא דבר שאני לא מוכן לקבל בשום צורה שהיא, גם אם המוצר הקולנועי הקלוקל הזה מבוסס על סיפור אמיתי שבו הילדים מצאו מקום בליבם לסלוח להוריהם. כאשר יוצרים סרט שמיליוני אנשים עתידים לצפות בו, צריך לחשוב היטב על המסר שבסופו של דבר הוא מעביר.

יאיר הוכנר | מבקר ראשי

עמוד הסרט תמונות מהסרט הוסף/י ביקורת!

שתף/י

שלח/י

טירת הזכוכית - ביקורת גולשים / תגובות

צפיתם בסרט? ספרו לנו מה חשבתם! הוסף/י ביקורת!

שם: anipoגיל: 4601/09/2018 10:17:53

8/10

מרגש ונוגע ללב. בסופו של דבר לא הכל בחיים זה כסף ויש דברים נוספים חשובים לא פחות.ג''אנט היא עיתנואית בעיתון ניו יורקי ומתארסת לבחור מבית עשיר. תוך כדי נסיעתה במונית בעיר היא רואה את אביה חסר הבית ומתעלמת ממנו. הדבר מחזיר אותה לילדותה וכאן מתחיל סיפורה. היא גודלת עם הורים עניים, כאשר אביה הוא אלכוהוליסט ואימפולסיבי עם פרצי זעם, ואימה היא ציירת מובטלת ואישה קצת מוזרה. למשפחה אין מקום מגורים קבוע והם נודדים כל הזמן וחיים חיים צנועים ולא שגרתיים.העלילה נעה בין ההווה של ג''אנט לבין העבר שלה.בהווה היא כבר מסודרת מבחינה מקצועית וכלכלית ועומדת להתחתן עם גבר עשיר.העבר מתאר את חוויותיה עם הוריה ובעיקר עם אביה, יחד עם שלוש אחיותיה ואחיה. בסופו של דבר, למרות כל מגרעות אביה, היא למדה ממנו דבר אחד או שניים על החיים. זה בעיקר להילחם ולא לוותר אף פעם, וגם להיות מי שאתה ולא להתבייש בזה. ההורים שלנו זה דבר יקר, וגם אם לא קיבלנו בילדותנו את כל מה שרצינו, הם אהבו אותנו בדרכם ורצו בטובתנו, גם אם עשו טעויות בדרך. יש גם כמה קטעים מצחיקים תוך כדי ובסוף מוצגות הדמויות האמיתיות שמאחורי הסיפור. חובה לכל אחד!

שם: .MOR Rגיל: 1518/08/2018 16:54:36

7/10

סרט בוגר ומפתיע לטובה. המשחק נהדר, הצילום מעולה, הפס-קול די מוסיף לאווירה, העריכה לא רעה בכלל ורוב הדיאלוגים סוחפים ומעניינים אך התסריט והעלילה צפויים, די שגרתיים, חסרי מקוריות ויצירתיות, ולעיתים קלישאתיים. בקיצור, אפשרי לצפייה.

שם: חגי הופרגיל: 4203/05/2018 19:46:39

5/10

סרט קודר מאוד, שמדכא את הנשמה לכל אורכו ונקודות אור אפשר לראות רק בסוף. האם זה מספיק? להערכתי לא. הסיפור על משפחה לא רגילה מזכיר מאוד את "קפטן פנטסטיק", שיצא לא מזמן, אך שם יש הרבה יותר אור ואופטימיות, וכן הצדקה מסוימת לחריגה מהחברה. כאן זו פשוט משפחה לא מתפקדת, שמעציב להתבונן בה. הסרט גם הזכיר לי את "התבגרות" הזכור לטוב, אבל איזה הבדל בין שני הסרטים! ואני גם מסכים עם המבקר יאיר הוכנר, שיש בעיה במסר של הסרט. הדילמה בין אהבת ההורים, לכעס מוצדק עליהם, ידועה. אך גם עמדה סולחת לא יכולה להתעלם מנקודות ביקורת. בכלל, לא אהבתי את הראייה של שחור ולבן בסרט: או קשר עם אביה, או קשר עם ארוסה. האם זה חייב לבוא זה על חשבון זה? אך מעבר לכל הדברים, הסרט לא עשוי טוב בעיניי. הדמות של האב מרתיעה ומאיימת, כשמולו כל רגש אחר, אם הוא מופיע בכלל, נראה קורקטי מאוד. האב מאפיל על כל הדמויות. וכך כנראה התנהלו חייהם גם בפועל (הסרט מבוסס על סיפור אמיתי, שסופר בספר רב מכר). לכן הפעם אני נוטה להסכים דווקא עם דעת המבקר יאיר הוכנר שנתן לסרט ציון 4, ולא עם דעת הצופים, שממוצע ציוניהם הוא כ-8.5 (גבוה מאוד). ולמרות כל זאת, בחלק האחרון של הסרט גם אני התרגשתי מעט...

ל 28 ביקורות גולשים נוספות

קישורים