טירת הזכוכית ביקורת סרט

הגעתי להקרנת הסרט "טירת הזכוכית" בלי הרבה ציפיות, כי לא ממש טרחתי לבדוק מי הבמאי והתסריטאי שעומד מאחורי המלודרמה ההוליוודית על פי רב המכר של ג'אנט וולס, המבוסס, איך לא, על סיפור חייה המסעיר. אבל אז לפני הקרנת הסרט, נאמר לי שביים וכתב אותו דסטין דניאל קרטון, שביים את הסרט האמריקאי הטוב ביותר של שנת 2013, "Short Term 12", דרמה עצמאית קטנה ורבת עוצמה בכיכובה של ברי לארסון, שמאז הספיקה לזכות באוסקר על תפקידה בסרט "חדר" ולככב בהפקת הענק המהנה "קונג: אי הגולגולת", שפתחה השנה את הקיץ.עכשיו הם חוזרים לשתף פעולה, וברגע שנאמר לי מי הקולנוען שמאחורי הסרט המדובר, התחלתי לקוות לטוב. לצערי מעט התקווה התבדתה במהירות רבה. "טירת הזכוכית", למרות כוונותיו הטובות ועל אף שהוא מספר את סיפורה האמיתי של משפחת וולס האקסצנטרית, הוא מלודרמה טלוויזיונית מעייפת שנמתחת הרבה מעבר לצורך. עם תסריט בעייתי הנע בזמנים, ומשחק לא אחיד הנע בין תיאטרליות מוגזמת (וודי הרלסון) לאיפוק קר רוח (ברי לארסון). היחידה שעוברת מסך בצורה אמינה היא דווקא נעמי ווטס, אך הדמות שלה משנית מדי. עלילת הסרט עוקבת אחר סיפורה של ג'אנט וולס, אשר יחד עם שתי אחיותיה ואחיה גודלו על ידי צמד הורים לא מתפקדים הסוחבים על גבם בעיות כגון אלכוהוליזם, חוסר אחריות, ילדותיות, שלל בעיות נפשיות וגם טראומות ילדות שונות שאותן הם מעבירים אל ילדיהם. איכשהו בנס הילדים מצליחים לגדול ולהתגבר על הטראומות השונות אותן הן חווים, חלקם אפילו מצליחים להגשים את עצמם, אבל ההורים ממשיכים להערים שלל קשיים ברקע. ג'אנט, שהפכה לעיתונאית, עומדת להתחתן עם בכיר ליבה בעל הממון, אבל הוריה שעברו לניו יורק כדי להגשים את עצמם כצמד הומלסים לא מוכנים שבתם היקרה תתחתן עם אדם שהם לא ממש מאושרים ממנו.הסרט לא מצליח לעורר הזדהות עם אף אחת מהדמויות. כל אחד מילדי המשפחה מגולם על ידי שלושה שחקנים לדוגמה את ג'אנט מגלמות צ'נדלר הד כילדה, אלה אנדרסון היא ג'אנט הנערה ואילו ברי לארסון היא הבוגרת שרק רוצה שהוריה יעופו מחייה. העלילה הנעה אחורה וקדימה בזמן לא מצליחה לבנות דמות אחידה ומעוררת הזדהות לאורך כל 127 הדקות, והמשחק הלא אחיד של שלוש השחקניות השונות לחלוטין אחת מהשנייה לא תורם לאמינות הדמות. רק בקרדיטים, כאשר מופיעה ג'אנט האמיתית עם משפחתה בקטעי וידאו שונים, הייתה הפעם הראשונה שהתרגשתי בסרט. "טירת הזכוכית" גם צריך להתמודד עם הזיכרון הטרי של סרט טוב מאוד מהקיץ שעבר "קפטן פנטסטיק", שגם בו יש אב המגדל את ילדיו בטבע בדרך לא ממש קונבנציונאלית. הסרט הנפלא של מאט רוס הצליח לנמק את בחירותיו של האב בגילומו של ויגו מורטנסן, היוצר דמות שנויה במחלוקת אבל גם מורכבת, רבת רבדים, מעוררת חמלה והזדהות. מורטנסן גילם דמות שרצתה בטובת ילדיו, אבל בדרכו שלו. הוא היה קשוח, לפעמים בלתי נסבל וגם קצת אלים, אבל הדבר היחיד שעמד בראש מעייניו הוא הילדים שלו. לעומתו כל נפשו של רקס וולס, בגילומו של הרלסון, תלויה בטיפה המרה ובמצבי רוח מתחלפים ובלתי נשלטים. הרלסון לא ממש מעורר סימפטיה ובכך נוצר פער רגשי עצום שמרחיק את הצופה מהדמות שאנחנו בסופו של דבר צריכים לסלוח לה ביחד עם ילדיו.כל השליש האחרון של הסרט נראה צפוי ואף מהונדס יתר על המידה. אי אפשר להאמין לילדים הסולחים לאב. אי אפשר להאמין לסצנת הארוחה המשפחתית שכאילו יצאה מדרמה טלוויזיונית בינונית בערוץ לייף טיים. הדרך שבה בוים, נכתב ומשוחק "טירת הזכוכית" מזכיר במקרה הטוב דרמה טלוויזיונית של ערוץ "הולמרק" ולא דרמה פסיכולוגית מורכבת החוקרת לעומק מערכת יחסים של הורים וילדים על רקע התעללות נפשית ופיזית שנמשכת עשורים רבים.במקום לנפץ לרסיסים את חומת האלימות, הסרט הזה אף חוטא ועושה את הגרוע מכל, בכך שהוא מוצא מספיק מקום גם כדי לסלוח לצמד ההורים שהיו צריכים להיות נעולים בבית כלא או במוסד סגור. בסופו של דבר הסרט מעניק סוג של לגיטימציה למעשיהם. סרט המעניק אישור לאלימות במשפחה הוא דבר שאני לא מוכן לקבל בשום צורה שהיא, גם אם המוצר הקולנועי הקלוקל הזה מבוסס על סיפור אמיתי שבו הילדים מצאו מקום בליבם לסלוח להוריהם. כאשר יוצרים סרט שמיליוני אנשים עתידים לצפות בו, צריך לחשוב היטב על המסר שבסופו של דבר הוא מעביר.

אל שולחנו של זאב The Tasters חדש 2026

ערך סנטימנטלי Sentimental Value חדש 2026

בשם הבן Kidnapped חדש 2026

משמרת מאוחרת Late shift חדש 2026

צבעי הזמן Colours of Time חדש 2026

Mother Mary Mother Mary חדש 2026

נינו Nino חדש 2026

הדרמה The Drama 2026

הכלה! The Bride 2026

זה עובד? Is This Thing On 2026