דרמת המלחמה ההיסטורית "אל שולחנו של הזאב", המבוססת על ספר רב-מכר בעל אותו השם, מציעה מבט מטלטל אל מציאות מבעיתה באמצעות יציקת סיפור היסטורי אמיתי לתוך תבנית של מותחן פסיכולוגי. העלילה מתמקדת במפקדתו המבודדת של היטלר, שם קבוצת נשים גרמניות צעירות מגויסות בכפייה לשמש כטועמות המזון של הרודן הנאצי, כדי למנוע ניסיונות להרעיל אותו. הסרט משרטט במיומנות את שגרת יומן רוויית האימה ב"מאורת הזאב". התסריט מתמקד בניגוד האכזרי שקורע את הגיבורות מבפנים: ההתענגות על מנות גורמה בימי צנע ומחסור, אל מול הידיעה המשתקת שכל נגיסה עשויה להיות האחרונה שלהן.הבמאי סילביו סולדיני ("לחם, אהבה ושושנים") מצליח להפיק מצוות השחקנים משחק משובח ורגיש שמרומם את היצירה. השחקנית אליסה שלוט ("הקיסרית") בתפקיד הראשי מפגינה עומק נדיר כשהיא עוברת תהליך התפתחות הדרגתי: מדמות מפוחדת וסתגלנית לאישה חזקה שמנסה לקחת שליטה על חייה. יחסי הגומלין בין הנשים מוצגים באופן אמין, כשהם נעים בין אחוות גורל כפויה לחשדנות. אף שהשחקן מקס רימלט ("חשבון משותף") מספק הופעה טובה, נוכחותו משרתת עלילת משנה רומנטית שמעט פוגעת בהתפתחות הגיבורות ומסיטה את המיקוד ממצוקתן. חרף זאת, עבודת האנסמבל המהודקת מחפה על הפגמים ומותירה עניין רב.
פרסומת
הסגנון הקולנועי מייצר אווירה קלסטרופובית המשרתת נאמנה את הנרטיב. הצילום המוקפד נשען על פלטת צבעים קרירה וחיוורת, שמבליטה את החורף הקודר ואת הקור האנושי ששורר במתחם הצבאי. בחירות אמנותיות מעניינות במיוחד באות לידי ביטוי באמצעות זוויות צילום נמוכות וסגורות, שמצמצמות את המרחב הוויזואלי ומייצרות תחושת מחנק מכוונת. לכך מתווספת עריכה מדויקת ששומרת על דריכות, תוך שהיא מתעכבת על כל תנועת לעיסה ובליעה. קצב העלילה האיטי במכוון יוצר מתח שנבנה בהדרגה ודורש סבלנות, אבל הוא הולם לחלוטין את חוויית ההמתנה הדרוכה של הטועמות לגורלן לאחר כל סעודה.לפסקול ולמוזיקה תפקיד מכריע בעיצוב החוויה; צלילים מינימליסטיים ושתיקות צורמות משפיעים עמוקות על האווירה המותחת ומשרים על הצופה מועקה שקטה ומתח בלתי פוסק. העיצוב האמנותי מדגיש את הניגוד הצורם בין חדר האוכל הנקי והאלגנטי לבין הזוועות שמתרחשות סביבו. התלבושות התקופתיות והתפאורה המוקפדת מקנות אמינות היסטורית ומעצימות את התחושה המעיקה כי הגיבורות לכודות במציאות שבה שפע המזון – הסוריאליסטי כל כך בימי המלחמה – מהווה מלכודת מוות. שילוב האלמנטים הללו יוצר עולם אסתטי שמהדהד מלכוד של חוסר ודאות אכזרי.
היצירה מעלה לדיון נושאים מרכזיים כבדי משקל, דוגמת חוסן נפשי נשי בזמן מלחמה ואובדן צלם האנוש בצל מכונת הדיכוי הנאצית. המסר הגלוי והסמוי עוסק במורכבות המוסרית של מאבק הישרדות בתוך מציאות כפויה, תוך רמיזה קשה לשותפות פסיבית לפשע. רגעים בולטים לטובה הם ללא ספק סצנות הטעימה השקטות, שבהן הדממה באולם מופרת אך ורק על ידי קולות נשימה ולעיסה, באופן שמזקק אימה טהורה. לעומת זאת, דיאלוגים מאולצים המלווים את הקו הרומנטי פוגמים באווירה המעיקה ומשבשים את הקצב, אך עוצמתן של סצנות המפתח גוברת על חולשות אלו.הסרט מיועד בעיקר לקהל בוגר שמחפש קולנוע מאופק ומעורר מחשבה ולחובבי דרמות מלחמה המעריכים זוויות התבוננות ייחודיות. מעלותיו של הסרט עולות בבירור על חולשותיו: בצד היתרונות נמנות תצוגות המשחק המשכנעות, העיצוב התקופתי המדויק ובנייתו של מתח פסיכולוגי אפקטיבי. החיסרון המרכזי הוא שילובו של קו רומנטי מאולץ, שאולי התאים במקור הספרותי אך במעבר למסך הוא צורם וקוטע את רצף המתח. עם זאת, מדובר ביצירה המספקת הצצה חשובה לנרטיב שלרוב נדחק לשוליים. הצפייה מומלצת בחום למי שחפץ בחוויה קולנועית מרגשת ומאתגרת, שאת הטעם העז והייחודי שלה ממשיכים לעכל שעות לאחר שהמסך מחשיך.
סרט מרתק ומשחק מעולה (מבוסס על סיפור אמיתי) המציג פן נוסף בחייו של היטלר (ימ"ש) ושל הקצינים הזוטרים שסובבו סביבו. הסגידה למנהיג הכל יכול והקשיחות הגרמנית יוצרים אצל הצופה תחושה דו קוטבית בלתי נתפסת.
סיפור אמיתי שלא היה ידוע עד כה. לגמרי 10 מבחינת המשחק המצויין והנושא המטלטל.80 שנה אחרי מלחמת העולם השניה, מגיע עוד סרט על התקופה הנוראית ההיא כשנשים גרמניות,לא יהודיות, חזקות ושורדות את התופת הנאצי.קצת ארוך ואינו מתאים לכולם.כדאי לראות